מהי אינטלקטואליזציה?
אינטלקטואליזציה שייכת לקבוצת מנגנוני ההגנה. אלו מגוון של דרכים לא מודעות לחיות בעולם מבלי לחוות רגשות שליליים עזים מדי, כגון חרדה ועצב. במסגרת המנגנון הספציפי שנקרא אינטלקטואליזציה, האדם חווה עניין מסוים שמטריד אותו או שמעורר בו חוסר שקט, ובאופן לא מודע, כדי להרחיק את התחושה הרעה הוא הופך אותו לסוגיה אינטלקטואלית. זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, דיבר על תופעה זו באופן כללי, ובתו אנה פרויד הרחיבה מאד את סיווג מנגנוני ההגנה ואיפיינה אותם. היא השתמשה באופן מפורש במושג אינטלקטואליזציה', מהמילה אינטלקט. בעולם שלנו מצופה מאדם לדעת מה ההיגיון שעומד מאחורי דבריו, כך שהשימוש במנגנון נעשה במידה כזו או אחרת על ידי כולנו. דוגמא נפוצה לשימוש באינטלקטואליזציה היא בהקשר הרפואי. לעיתים אנחנו נאלצים לשמוע בשורות רפואיות קשות, החל ממצב שתוצאותיו הם אי נוחות פיזית שמקשה עלינו ביומיום, וכלה במחלות שמשנות מקצה עד קצה את החיים שלנו. במקרה כזה, מנגנון ההגנה של האינטלקטואליזציה עשוי להשתלב יחסית בקלות. אולי למשל, נתחיל לעסוק בבירורים ואיסוף מידע במקום להשתהות רגע עם התחושה הכבדה.
אם נחשוב על זה, נראה שהאינטלקטואליזציה יכולה להוות סוג של "שיווי משקל" פסיכולוגי, סוג של פשרה, : אם מצד אחד, מכירים במחלה ומוכנים לטפל בה, ומצד שני – לא מכירים בהיבטים הרגשיים של המחלה, ובסבל הנפשי שהיא מייצרת. ניתן לראות את היתרונות שבכך. לעתים בזמן שמתמודדים עם קושי אין לנו יכולת להתחבר רגשית לתחושותינו. האדם שמשתמש באינטלקטואליזציה יתייחס למחלה שלו כאל סוגיה מדעית מעניינת. הוא ידון עם הרופאה שלו באופן מעמיק בכל ממצא וממצא, יבקש להבין כל דבר, ויקרא מאמרים בשעות הפנאי שלו. מן הצד השני, אדם כזה כנראה לא יספר לחברו הטוב כמה קשה לו להתמודד עם המחלה, ולא יפרוץ בבכי בעת שיחתו עם אנשי המקצוע. האינטלקטואליזציה משאירה אותו עם תחושה של שליטה.
אז צריך להפסיק עם האינטלקטואליזציה?
אז זהו, ש … אין דבר כזה. מנגנוני הגנה הם באמת חלק מהאופן שאנו שומרים על עצמנו. ללא מנגנוני הגנה, נחוש הצפה של תחושות סבל וחרדה. האינטלקטואליזציה נתפסת כשייכת לקבוצת מנגנוני הגנה שקשורים לתפקוד פסיכולוגי טוב יותר. כך, אדם שמשתמש באינטלקטואליזציה נמצא במצב טוב פסיכולוגית מאדם שמכחיש את המציאות שבה הוא חי (למשל – שומע מהרופאה שהוא חולה אבל לא מסוגל להכיר בכך או לקבוע תור לבדיקות הדרושות). הכחשה היא מנגנון יותר טוטאלי ופחות מסתגל, שלא מאפשר לקבל או להתמודד עם המציאות.
ולמרות זאת, לאינטלקטואליזציה יש לעיתים מחיר. ניתן לומר, שהיא לא מאפשרת לנו להיכנס לעומקם הרגשי של הדברים. לרוב מנגנוני ההגנה התפתחו בשלב מוקדם של חיינו, כשזו היתה האפשרות הכי טובה עבורנו. הם פותחו על ידי הנפש שלנו באופן לא מודע, מתוך תחושת דחיפות שזה הכי טוב שיש כדי לא לסבול. בחלוף השנים כשיש לנו יותר אפשרויות, כי הזהות שלנו יותר, מגובשת, כי השגנו כבר כמה התפתחויות בחיים, ואנחנו בטוחים יותר בעצמנו, אנחנו עשויים לרצות להתנסות בדרכים טובות ומספקת יותר עבורנו. אם לצורך הדוגמא, אנחנו מוטרדים מהקשר הזוגי שלנו, אבל מדברים עליו (בטיפול, או בשיחה עם חבר טוב) בצורה אנליטית מדי, אנחנו עלולים לפספס את ההשפעות הרגשיות שיש למצב על חיינו, ולקבל החלטות בצורה קרה ולא גמישה. כשנדבר על הדברים באופן מרוחק ומנותק ("אימא שלי הדחיקה הכל") במקום לומר את הדברים כפי שהם נחוו ("היה לי קשה לדבר עם אימא שלי על רגשות"). האינטלקטואליזציה תהיה לנו לרועץ אם היא חוזרת כמנגנון הגנה בסיטואציות שונות ובהקשרים שונים בחיים. כלומר – אם אנחנו "מרגישים עם הראש" באופן קבוע, במקום לחוות את הדברים באופן בלתי אמצעי.
אז מה לעשות?
מעניין לבדוק עם עצמנו אם ועד כמה אנחנו משתמשים במנגנון ההגנה. אפשר לזהות אינטלקטואליזציה באמצעות בחינה של האופן שבו אנחנו מתבטאים: אם אנחנו מדברים על נושאים רגשיים באמצעות מושגים, מספרים, נתונים – ייתכן שאנחנו משתמשים באינטלקטואליזציה. אם הטון שבו אנחנו מתארים אירועים מחיינו הוא טון אינטלקטואלי ומרוחק, כזה שלא מאפשר לנו לחוות מעורבות רגשית – זהו גם סימן לכך. במקרה כזה, יכול להיות מעניין לנסות לדבר באופן אחר, מחובר יותר לרגשות, גם ברמת התוכן (לדבר על בעיה רפואית בלי להתייחס לנתונים שלה), וגם במידת המעורבות הרגשית (לא להתאמץ שלא לבכות ולשמור את הכל בבטן). אם אתם מתקשים בכך, אין פלא בדבר, כי לא תמיד דרכים אחרות מוכרות לנו, ולעתים נזדקק לעזרה של אחר משמעותי לנו, חבר/ה או טיפול כדי לזהות את התהליכים ולהכיר אפשרויות אחרות.
ועדיין – בתחומים מסוימים בחיים כולנו מבצעים אינטלקטואליזציה. לא לכל נושא ולא בכל זמן זה יהיה נכון לנו להיות חשופים רגשית. יכול להיות מעניין לבדוק את עצמנו, אבל בזהירות, מתוך כבוד רב לעצמנו ולמנגנוני ההגנה שבהם אנחנו משתמשים (באופן לא מודע), משום שבזכותם הגענו עד הלום, הם היו בעזרנו בשעות קשות..
