התמודדות עם אובדן ואבל

מאמר מערכת

על התמודדות עם אבל ואובדן

החיים האנושיים כוללים בהכרח חוויות של אובדן ושל אבל. מוות של חבר קרוב או של בן משפחה בהכרח מוביל לטלטלה נפשית שלוקח זמן רב לעבד ולהתמודד איתה. לצד האובדן הזה קיימים גם סוגים אחרים של אובדן: אובדן תפקוד בעקבות מחלה קשה או תאונה, פיטורין, פרידה, גירושין או התרחקות מאדם קרוב. במובן הזה, אנחנו נאלצים להתמודד עם אבל ואובדן ברגעים שונים ומגוונים בחיים שלנו.

על אבל ומלנכוליה לפי פרויד

עוד ב-1917 כתב פרויד על ההתמודדות עם אובדן, בחיבורו "אבל ומלנכוליה".

במושג "אבל" פרויד התייחס להתמודדות בריאה עם אובדן. על פי תיאורו, בתחילת הדרך, המתאבל מאבד עניין באנשים שסביבו או בחייו הרגילים, ומרגיש דיכאון שמלווה בעצבות. לאחר מכן, באופן הדרגתי ומתמשך, יש למתאבל אפשרות לצבור כוחות ולהתחבר מחדש לאנשים אחרים או לעניינים אחרים שמעסיקים אותו. עם זאת, גם בסופו של תהליך האבל, המת ממשיך להיות חלק מעולמו הפנימי של האדם האבל, וממשיך להשפיע עליו ועל חייו ומעשיו.

במושג "מלנכוליה" פרויד התייחס למצב שונה, שבו תהליך ההתאבלות כולל דיכאון משמעותי יותר ובלתי נגמר, ואפילו האשמה ושנאה עצמית.

בהסבר פשטני במקצת, מצב זה עלול לקרות כאשר לאדם המתאבל יש קונפליקט לא פתור עם האדם שמת (למשל, המת פגע במהלך חייו באדם המתאבל), אבל המתאבל לא מסוגל להכיר בצדדים הפוגעים או הביקורתיים של המת ומפנה את כל הכעס והביקורת אל עצמו.

פרויד התייחס לכך כאילו "הצל של האובייקט" (האובייקט בלשונו של פרויד הינו האדם האחר) נופל על האני וגורם לו להתייחס לעצמו בביקורת ובכעס. התהליך הזה מלמד שמערכת היחסים עם המת לא נפסקת בעקבות המוות. במקרים מסוימים כדאי להעלות (בטיפול פסיכולוגי או בכל מסגרת אחרת) זיכרונות כואבים או עניינים לא פתורים שיש ביחס לאדם המת, ולזכור שברוב מערכות היחסים אנו חווים גם רגעים קשים ולא רק תחושות נעימות וקלות.

מודל קובלר-רוס

הפסיכיאטרית אליזבת' קובלר-רוס עסקה רבות בנושא של נוכחות המוות בחיינו. לפי קובלר-רוס, החיים כוללים התמודדות עם אובדן מסוגים רבים (גילוי של מחלה קשה, התמודדות עם מוות של אדם קרוב, גירושין, קטסטרופה כלכלית).

קובלר רוס הציעה מודל של תהליך רב-שלבי של התמודדות עם אבל. ראשית, עסקה ספציפית בהקשר של גילוי מחלה קשה, (ולאחר מכן המודל הורחב לסוגים נוספים של אובדן).

הכחשה – בשלב זה, האדם לא מסוגל להכיר בשינוי שקרה בחייו. אם מדובר במחלה קשה, הרי שהאדם בעיקר מרגיש שהוא לא באמת חולה קשה ושלא קרה לו שום דבר מיוחד, גם אם ברור באופן אובייקטיבי שמצבו השתנה לחלוטין.

כעס – בשלב הכעס האדם מכיר בכך שחייו השתנו, אך מתקשה להכיל את העובדה הזו. את הכעס ואת הזעם על מצבו הוא עלול להפנות, במקרים רבים, אל האנשים היקרים לו ביותר.

מיקוח – במסגרת שלב המיקוח, האדם עוסק (בעולמו הפנימי וגם מול אנשים אחרים) בהשלכות של מצבו החדש ומבקש לצמצם אותן. למשל: מבקש "עוד זמן" במסגרת החיים עם מחלה סופנית, או מבקש לא לאבד את כל התפקודים אלא רק חלקם.

דיכאון – האובדן מוביל לתחושות של היעדר הנאה, חשק ועניין בחיים, כך שחוויית האובדן תופסת את כל תשומת הלב.

קבלה – בשלב זה, האדם מקבל את מצבו, עם כל הרגשות החיוביים שהוא כולל.

קובלר-רוס הבהירה, כי לא כל אדם שעובר התמודדות עם אובדן פוסע דרך כל השלבים האלה, והתייחסה לחשיבותה של התמיכה מהסביבה הקרובה בהתמודדות עם השלבים השונים. בנוסף, קובלר-רוס התייחסה בכתביה לכך שהמוות הוא אלמנט חשוב בחיים שלנו. לפעמים הידיעה שחיינו צפויים להסתיים עשויה לעזור לנו להגיע לבחירות טובות וחכמות יותר, שמתאימות לנו.

התמודדות עם אובדן בחיים שלנו

האובדן הוא נושא מאוד מרכזי בחיינו, ויש לו השפעה עמוקה עלינו – אם כך, כיצד אפשר לנסות להקל במעט את ההתמודדות עמו?

1. לתת זמן לאבל

ביהדות, כשאדם קרוב מת יושבים עליו שבעה. זהו עיקרון חכם ונכון, שכדאי ליישם גם בסיטואציות אחרות של אובדן ושל התאבלות. אמנם על אובדן מסוג אחר, כמו גירושין, לא ניתן לשבת שבעה, אבל בהחלט אפשר להקדיש כמה דקות ביום לתחושות הכאב. כדאי לעיתים גם לאפשר לעצמנו לשתף אחרים ברגשות שלנו ולתת להם מקום.

2. לזכור שהאדם המת עדיין בתוכנו

לפי פרויד, הפרידה היא אף פעם לא סופית ומוחלטת. האדם המת השפיע על חיינו והיה מעורב בהם, וגם לאחר מותו אנחנו עשויים "להתייעץ" איתו או לחשוב איך הוא היה מגיב ביחס לסיטואציה מסוימת. במובן מסוים, הוא חי כל עוד אנחנו חיים. בתוך כל הכאב, אפשר לנסות לזכור את הזמן שהתאפשר לנו להיות קרובים אליו.

3. להיות פתוחים למגוון רגשות

כשאדם קרוב מת, אנחנו עשויים לחוות מגוון רגשות ביחס לכך: (עצב, אבל לפעמים גם הקלה או תחושה של אדישות (בעיקר כשהמוות מגיע לאחר מחלה קשה, או כאשר אנחנו נמצאים עדיין בשלב של ההכחשה). נכון שנבטא את עצמנו במגוון דרכים. כל אדם מתאבל בדרכו שלו ובאופן שמתאים לו. בנוסף, אם יש מתחים לא פתורים עם האדם המת, כדאי לגעת בהם במילים או במדיום אחר. חשוב להביא אותם לידי ביטוי ולעסוק בהם – דרך יצירה ו/או במסגרת טיפולית כל שהיא.

4. להיות פתוחים לשינוי רגשי

המודל של קובלר-רוס יכול להזכיר לנו, שגם התגובה שלנו לאבל היא לא אחידה: לפעמים נרגיש כך ולפעמים נרגיש אחרת, וזה בסדר.

5. לזכור את המוות

בהתאם לכתיבתה של קובלר-רוס, לפעמים נכון לחשוב על המוות האישי שלנו ולעסוק בו. האם אני חי את החיים הנכונים לי? האם אני נמצא עם אנשים שמעניינים אותי? האם אני עוסק בתחום שמעניין ומספק אותי? מעניין לקרוא, בהקשר הזה, את הנובלה "מותו של איוואן איליץ'", שבה הגיבור מבין את הטעויות והבחירות השגויות של חייו דווקא בעקבות תהליך הגסיסה וההתקרבות למוות.

ייעוץ פסיכולוגי בנושא אובדן ואבל

בפורטל טנא תוכלו למצוא מטפלים ומטפלות המספקים ייעוץ נפשי בתחום ההתמודדות עם אבל.

לרשימה המלאה לחצו כאן