הפרעות הסתגלות

מאמר מערכת

על הפרעות הסתגלות (והרלוונטיות לתקופת הקורונה)

אדם המתמודד עם הפרעת הסתגלות, מתקשה להמשיך בשגרת חייו או בתפקודו היומיומי הרגיל בגלל אירוע חיים משברי כואב או מעורר חרדה שקרה לו, למשל: תאונת דרכים, פיטורים מהעבודה, הידרדרות במצב הבריאותי, גיוס לצבא, גירושים או התמודדות עם מוות של אדם קרוב. גם הגירה לארץ אחרת, אף אם היא מתוכננת ורצויה, עלולה לגרום להפרעת הסתגלות, משום שבעקבותיה צריך להתרגל לשפה, לתרבות ולמנהגים של חברה חדשה, מבלי שיש רשת תמיכה משמעותית מסביב (בדרך כלל מספר החברים והקרובים מצומצם בהשוואה לארץ המוצא).

אבל אלו באמת אירועים שקשה להסתגל אליהם!

נכון. כל אחד מהאירועים שמצויינים מעלה הוא אירוע שיש לו השפעה עמוקה ונרחבת עבור מרבית האנשים. מי שחווה תאונת דרכים צריך להתאושש מהפגיעה שקרתה לו, גם באופן פיזי וגם באופן נפשי; מי שמתגייס לצבא עשוי לחוש דכדוך או קושי בחודשים הראשונים לשירות, בוודאי במסגרת הנוקשה של טירונות או של קורס; מי שמתגרש צריך לבנות את חייו מחדש; ואם מישהו חווה מוות של אדם קרוב הוא עובר תהליך קשה של אבל. 

בהקשר זה, מעניין לשים לב למנהג היהודי של ישיבת שבעה; זה מנהג המכיר בצורך להפסיק את החיים באופן כמעט מלא במטרה להתאבל על האדם שמת.

אז מתי אפשר לדבר על הפרעת הסתגלות?

לפי ההגדרה של ה-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות, ניתן לאבחן אדם כבעל הפרעת הסתגלות כאשר הוא מגיב לאירוע ספציפי בעוצמות חזקות מהצפוי. זוהי הגדרה יחסית מעורפלת, וחשוב לציין שהיא תלויה בחברה ובתרבות. למשל, אנחנו מצפים שאדם שהתגרש מבן/בת זוגו יהיה מדוכא ומודאג; אך בסופו של דבר יש גם ציפייה שעם הזמן יהיה מסוגל לנהל משק בית, לקיים חיים חברתיים ולשמור על עבודתו. (בנוסף, מי שהינו הורה, מצופה לאחריות עוד יותר גדולה בהתנהלות מול הילדים.) מי שמתקשה להתאושש מגירושין ולתפקד כך – הרי שאפשר לדבר על הפרעת הסתגלות.

למרות השם המאיים ("הפרעה") יש לציין שבעיות ההסתגלות עוברות במרבית המקרים. רק במקרים מעטים הפרעת ההסתגלות מתפתח להפרעות חמורות יותר.

אילו סוגים של הפרעות הסתגלות יש? איך זה מרגיש לחוות הפרעת הסתגלות?

הפרעת ההסתגלות יכולה להתבטא במספר אופנים. היא יכולה, למשל, להיות מלווה בתחושת דיכאון: חשבו על בת 18 שהתגייסה לצבא, למסגרת נוקשה הרבה יותר ממה שהיא מכירה, רחוק מהבית ומהאנשים שהיא אוהבת.

חיילת כזאת עלולה לחוות, ולו באופן זמני, תחושות של ייאוש, דכדוך וחוסר אונים. הפרעת ההסתגלות יכולה להיות מלווה גם בחרדה רבה. אדם שפוטר מעבודתו עלול לדאוג לגבי מצבו הכלכלי ולהיות מוטרד ממחשבות על היכולת שלו למצוא עבודה חדשה. אצל חלק מהמתמודדים עם הפרעת הסתגלות שתי התחושות (דיכאון וחרדה) משתלבות זו בזו. לעיתים הפרעת ההסתגלות כוללת גם התנהגות אימפולסיבית ואגרסיבית. בפרק הראשון של הסדרה "שובר שורות", גיבור הסדרה, וולטר וייט, מאובחן כחולה סרטן, והוא הופך לאדם הרבה יותר אימפולסיבי (למשל, הוא תוקף פיזית נערים שמעליבים את בנו).

אז ההפרעה הזאת רלוונטית לנו בתקופה זו?

במהלך החיים, רבים מאיתנו נאלצים להתמודד עם אירועים משבריים כמו אלו שתוארו בתחילת המאמר, אולם כיום ישנו אירוע משברי מתמשך שמלווה את כולנו – ההתמודדות עם מגפת הקורונה. למגפה זו יש היבטים מעוררי סטרס משמעותי: ראשית – הדאגה הבריאותית: הבריאות שלנו או של האנשים היקרים לנו עלולה להיות בסכנה בשל המגפה, וזו מחשבה שקשה להתמודד איתה. אנו עדים להרבה אנשים שמתכחשים לסכנה כדי לא לחוש דאגה או חרדה (תהליך לא מודע של הכחשה).

שנית – הדאגה הכלכלית: רבים מאיתנו איבדו או הקטינו את פרנסתם בגלל המגפה והסגרים המלווים אותה. לאור העובדה שאין למגפה תאריך סיום מוגדר, קשה לדעת מה יהיו העוצמות של הפגיעה הכלכלית, וברור לחלוטין שדבר כזה מעורר חרדה.

גם מבחינה חברתית לא ברור כיצד חיינו ייראו בחודשים הקרובים (האם אנחנו צפויים להיטלטל מסגר נוסף למשנהו, באופן שיקשה עלינו לפגוש את בני המשפחה והחברים?). זהו עוד אלמנט שמעורר תחושות קשות.

איך מתמודדים עם קשיי הסתגלות?

אין פתרונות קסם להתמודדות עם מצב מורכב כל כך, ובכל זאת אפשר לדבר על כמה כיוונים או רעיונות שיאפשרו אולי הסתגלות קלה יותר.

לדעת שמותר שיהיה לנו קשה –

לעיתים, ברגעים קשים, אנחנו מרגישים שרק לנו קשה, ושכל האחרים מתמודדים או חיים יותר טוב. זוהי השוואה חברתית שמעוררת תחושות קשות. במקרים כאלה, עוזר לזכור שבמגפת הקורונה למשל כמעט לכולם קשה – ושאנחנו לא "לא בסדר" אם אנחנו מרגישים רע. הדבר תקף לחייל או חיילת שחשים שרק הם מתמודדים עם קושי בהסתגלות וכן לאנשים שעברו למדינה זרה מטעמים כאלו ואחרים.

תגובתכם היא טבעית, וכמוכם ישנם עוד רבים שמגיבים כך, פשוט בצורה טבעית.

להרשות לעצמנו להתאבל –

כמו מנהג השבעה במסורת היהודית, כך גם אנחנו צריכים לתת לעצמנו את הזכות להתאבל על החיים שסטו ממסלולם באופן דרמטי כל כך (ושוב, אם נדבר על הקורונה שרלוונטית לעת כתיבת מאמר זה, אז חשוב שנשים לב שההשפעה הזאת היא באמת אוניברסלית: גם אישה בת שבעים וחמש שחיה בבידוד מוחלט מסביבתה, וגם סטודנט בן עשרים וארבע שנאלץ ללמוד בזום ולא באוניברסיטה, שניהם חווים את השפעת הקורונה בדרך כלשהי).

אפשר לתת לעצמנו מסגרת זמן יומית, ממש של רבע שעה – חצי שעה, שבהם אנחנו נותנים לתחושות הקשות להתפרץ גם אם מדובר בקשיי הסתגלות. 

זה יכול להיעשות באמצעות בכי, שיחה עם אדם קרוב, כתיבת התחושות שלנו או שמיעת מוזיקה. הדבר החשוב הוא שבסוף רגעי ההתאבלות ננסה גם לעודד את עצמנו לחזור לשגרה.

לא לשמוט את הכול –

ברגעים קשים, הידרדרות בתחום חיים אחד מייצרת הידרדרות גם בתחומי חיים אחרים. למשל – אם פוטרנו מעבודתנו, אנחנו עלולים להיות חרדים ועצבניים באופן שיגרום להידרדרות גם ביחסים הזוגיים או החברתיים. למרבה הצער, אלה תהליכים טבעיים – אבל אנחנו יכולים לפחות לנסות לצמצם אותם.

אם פוטרתם מעבודתכם – נסו לחשוב איך אתם יכולים לשמור על המסגרת המשפחתית. הנה למשל טכניקה אחת שעוזרת לשים דברים בפרספקטיבה ולשמר את התחושה הטובה: בסופו של כל יום, לפני שאתם הולכים לישון, כתבו מספר דברים טובים שקרו לכם או שעשיתם באותו יום. אלה יכולים להיות דברים פשוטים מאוד. שימו לב כיצד זה מרגיש בגוף.

גם בתקופות הכי חשוכות וקטסטרופליות ניתן להיות בטוחים שתמצאו דבר אחד לפחות לכתוב, והוא יעזור לכם להתמודד גם עם הקשיים.

במקרה של קושי רחב יותר, כדאי לקבל גם עזרה חיצונית, או במסגרת טיפול (גם מספר פגישות מצומצם יכול לעזור), או במסגרת פעילות של עמותות שונות (כגון עמותות ער"ן וסה"ר, שנותנות סיוע בטלפון ובאינטרנט, ואף תגברו את מערך המתנדבים בשל העליה בכמות הפניות בתקופה זו בה נכתב המאמר).

שמרו על עצמכם פיזית ונפשית. זכרו, אתם לא לבד.