מהו כעס?
כעס הוא רגש משני, תגובה נפשית וגופנית לעצב, פחד ו/או תסכול. כעס מופיע לעיתים קרובות יחד עם תחושות של כאב וסבל, ועם חוויות של פגיעה, איום או סכנה. [ויקיפדיה]
הכעס הוא רגש חזק, שקיים אצל כולנו. כשאנחנו כועסים, כועסים באמת, אנחנו מרגישים זאת בצורה ברורה אפילו בגופנו. זה יכול להגיע עד כדי תגובות פיזיות עד שבמהלכן אנחנו לא נשמעים או מתנהגים כמו עצמנו, לפעמים אפילו קשה לנו לזהות את עצמנו בתוך הסערה שאנו מרגישים.
אך כעס הוא רגש הכרחי וחשוב. זאת כיוון שהוא עוזר לנו לדעת כשמשהו לא מותאם לנו. הוא הישרדותי ועוזר לנו להגן על עצמנו, גורם לנו לדאוג לאינטרסים שלנו, לפעול בדרך שמקדמת אותנו. לפעמים באותם רגעים אנחנו לא מצליחים לחשוב בבהירות ולראות את העולם בצורה מותאמת או שקולה. למשל, אם אנחנו אוהבים את בן או בת הזוג שלנו, אבל נמצאים ברגע של כעס, פתאום הוא או היא יכולים להיראות לנו כמו מישהו שהוא נגדנו. הכעס יכול להיות מוזן משרשרת של מחשבות, שלפעמים נבנות זו על זו כמו מגדל ("איך הוא אמר לי את זה? איך היא השפילה אותי ככה? אני לא יכול לשתוק להתנהגות כזאת!") – ועד להתפוצצות. לפעמים ההתפוצצות תהיה פיזית, ולפעמים ההתפוצצות תהיה מילולית, אבל בכל מקרה נזקיה עלולים להיות חמורים. גם מילים שנאמרות עלולות להישאר לנצח בזיכרון, עדות לפגיעה שנחוותה.
היו שלמים עם עצמכם שכן כולנו לעתים מרגישים כעס. אך מה עושים כאשר התחושה היא שהכעס הוא עד כדי כך עוצמתי עד שהוא נחווה כחסר שליטה ואלים?
אף גורם להתנהגות אלימה איננו ״מצדיק״ או מתרץ אותה. ישנם אף רבים שחווים התפרצויות זעם, ומיד לאחר מכן חשים בחרטה קשה ובושה לנוכח התנהגותם. ככל שהתחושות העוצמתיות הן תכופות יותר, כך יש סיכוי רב שהדבר מעיד על מצוקה שהמקורות שלה מוקדמים יותר. לכן ישנה חשיבות להבין כיצד ניתן להתמודד ולנהל את הכעסים בצורה יעילה. לא משנה עד כמה הנסיבות "מצדיקות", התמודדות עם תרחישים שונים ונסיבות משתנות באמצעות התפרצויות זעם או כעס חסר שליטה עלולה להיות מסוכנת לנו או לסביבתנו, ולרוב תימצא גם כלא יעילה.
כעס אצל נשים ואצל גברים
כולנו כועסים – גם נשים וגם גברים, אך מעניין יהיה להתמקד בשוני שבו כל מגדר תופס ומתייחס לכעס. אם ננסה לדייק יותר, ישנו הבדל גדול באופן שבו החברה מתירה לגברים ולנשים לכעוס.
בהכללה גסה אך נדרשת לצורך הדוגמה, האידיאל התרבותי עבור נשים הוא להיות עדינות ומרצות, והכעס הוא רגש שלא משתלב בכך. נשים מצופות להכיל את הכעס שלהן ו/או של אחרים. כעס שלא ניתן לו ביטוי
עלול להשפיע לרעה על מערכת היחסים, גם אם לא בהכרח יוביל לפיצוץ. עם זאת לנשים יש לגיטימציה להביע את הרגשות שהביאו לכעס, כגון פגיעה, זלזול, אכזבה, ולעתים תכופות הן יודעות לבטא אותם ואת המורכבויות הנלוות אליהן. לעיתים קרובות ישנן נשים שצריכות ללמוד לבטא כעס בצורה ישירה.
עבור חלק מהגברים, גם בהכללה מסוימת, הכעס נחשב לרגש לגיטימי יותר מהרבה רגשות אחרים. הכעס הוא רגש שמקושר לכוח ולשליטה, ולחלק מן הגברים אין בעיה לחוש שיש להם כוח ושהם שולטים. אבל כאמור הכעס נבנה על תשתית של רגשות אחרים: תסכול, עלבון,חוסר אונים, השפלה, פחד. הרבה גברים לא מסוגלים להיות מחוברים למקומות האלו, הפגיעים והחלשים, ומתוך הקושי הזה, הבחירה המיידית (לאו דווקא מודעת) היא להפגין כוח ולנהוג באלימות.
אדם שמנסה להכיר מה הוא מרגיש ואף מסוגל לבטא זאת, בין אם הוא גבר ובין אם היא אישה, יכול להרוויח הרבה מהבנת רגשותיו. לא תמיד קל להגיד לצד השני את תחושותיך: לא קל להגיד לבת הזוג או למעסיק שנפגעת. יש רווח גדול בלהצליח לבטא את מה שאנחנו מרגישים – הדבר יכול בדרך כלל לייצר תקשורת מועילה יותר.
יש יתרונות וחסרונות בין שתי האופציות – לבטא כעס באופן מיידי או לאחר השתהות ומחשבה. היתרון בביטוי המיידי הוא שהדבר יוצר תקשורת שמאפשרת לנו להכיר זה את זה באופן אותנטי וקרוב יותר. סוג של קשר שאנחנו רוצים לבנות עם אנשים קרובים לנו, איתם אנחנו יכולים להרגיש שאנחנו מתקבלים כמו שאנחנו. עם זאת יש יתרונות גם לתת לזמן לעשות את שלו, ולראות איך אנחנו מרגישים כעבור זמן מה. לעתים בלהט הרגע אנחנו נותנים יתר-משקל לנקודת מבט אחת, ומאבדים את היכולת לפרספקטיבה. אם למשל אנחנו חשים שחבר פגע בכבודנו, יש יתרון לשהות עם עצמנו לפני שאנחנו מגיבים. אפשר לכתוב כמה מילים שבהן נתאר את הפחד והעלבון שהרגשנו במחיצתו, מעין "המכתב שלא נשלח". אנשים זועמים ממהרים להגיב, אולם לתגובה פזיזה עלול להיות מחיר. דווקא תגובה מושהית, מווסתת יותר, עשויה להיות קונסטרוקטיבית יותר.
כעס חזק יכול להתעורר במערכות יחסים אינטימיות, ולעתים קשה יותר לעצור אותו בתוכנו. זאת משום שבן או בת הזוג נמצאים במחיצתנו הרבה זמן, ומשום שהאינטימיות איתם עלולה לטשטש גבולות. ריבים הם חלק חשוב ממערכת יחסים בריאה; אפשר לריב מעט ואפשר לריב הרבה, אולם במובן מסוים, אין זוגיות ללא ניגודי אינטרסים ומחלוקות, וכך גם אין זוגיות טובה ללא ריבים.
כזוג, כדאי ללמוד איך לריב וכיצד לא להגיע להתפרצויות אלימות. למרבה הצער, אנחנו עדים לא אחת להתפרצויות זעם אלימות ואף טרגיות גם בקרב אנשים שהם או חבריהם מעולם לא שיערו שימצאו עצמם בתרחיש שכזה.
יש זמן להתעמת ולהגיד את הדברים שאנו מרגישים, ויש זמן להתרחק, לתת לעצמנו ולאדם השני מרחב להירגע ולחשוב לפני המפגש המחודש, וזאת אף אם נמצאים ביחד בבית 24 שעות ביממה, מאפיין שקשה להתעלם ממנו עת נכתב מאמר זה כשאיום הקורונה והסגרים מרחפים באוויר. גם באותו בית אפשר עדיין לשהות בחדרים אחרים, או להמעיט בדיבור לכמה שעות, ואולי לצאת לסיבוב התאווררות אם הדבר יעזור להירגע ולשלוט בכעס. זה בסדר שגם לזוגות אוהבים יהיו רגעים של מרחק.
גם את ילדינו חשוב ללמד איך לכעוס: כשמתגלה אצל הילד או הילדה קושי לבטא כעס, כדאי ללמד אותם שהם יכולים לומר מה מוצא חן בעיניהם ומה לא, ושזכותם להציב גבולות ולהגיד לא. אם מתגלת תוקפנות מוגזמת מצד הילדה או הילד, חשוב לשאול אותם על הרגשות שלהם, לדבר איתם, לנהל איתם שיח עמוק על הקושי שיש לפעמים לעצור את הכעס, על דרכים אחרות לבטא אותו. שיח שבסופו של דבר הם ילמדו לפתח עם עצמם.
לעדן את הכעס
פרויד דיבר על מספר מנגנונים נפשיים לא מודעים אשר נועדו לעכב ביטוי ושחרור של דחפים בסיטואציות שבהן היו נתפסים כאסורים בחברה ובכך להגן עלינו. אדם שמרגיש תוקפנות עזה אמור להצליח לווסת את עצמו, אחרת יהיו לכך מחירים כבדים מדי. לדוגמא, אם יפנה תוקפנות מוגזמת כלפי מישהו, הרשויות עלולות לעצור אותו, חבריו עלולים לגנות אותו וכו'. אחד הפתרונות לכך הוא סובלימציה (עידון), מנגנון המאפשר הסתגלות טובה יותר לחברה.
זהו פתרון לא מודע במסגרתו האדם מצליח לשנות ולבטא את הדחף שלו בדרך התורמת לחברה: גם הדחף משתחרר וגם החברה מרוויחה מהפעילות החלופית. דוגמא לשימוש בסובלימציה יכולה להיות, ילד שבועט בכדור בזמן משחק כדורגל ומשחרר בכך חלק מהתוקפנות שלו. ספורט תמיד עדיף על מלחמה. דוגמא אחרת לעידון סובלימטיבי הינה הנאה מיצירתיות אינטלקטואלית או אומנותית.
אז מה עושים עם הכעס?
קודם כל צריך לזהות אותו, לתת לו לגיטימציה (כן, זהו רגש לגיטימי לכל דבר ועניין) וללמוד לבטא אותו. חשוב להבין מה המקורות שלו; לפעמים כדאי לנקז אותו לפעילות אחרת או להשתהות איתו. בכל מקרה, חשוב לנסות להתנהל איתו מבלי שיהרוס עבורנו דברים חשובים לנו, בין אם באופן אישי, ובין אם במערכות יחסים אישיות ומקצועיות.
