מה עושה פסיכותרפיה?

כתבה: ציפי בן עמי, פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית

פסיכותרפיה: מהי?

בפעם הראשונה שפניתי לפסיכותרפיה (לפני כשלושים וחמש שנים) הייתה בשנה השלישית של לימודי BA בפסיכולוגיה. הפנייה הייתה בהמלצת מרצה שלי שמאד העריך אותי, וטען שלמרות ציוני הגבוהים וכישורי הטובים, יש סיכוי שלא אצליח לממש תשוקתי להתקבל ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית בשל עכבות נפשיות. פנייתי זו, כמו מטופלים רבים שמגיעים אלי היום, לוותה בשאלה: מה הפסיכותרפיה יכולה לעשות שחברים טובים או הידע שיש לי לא עושה? התשובה לכך כרוכה בכתיבה של ספר, ולכן אתמקד בתשובה מזווית ראיה אחת – הקשר בין פסיכותרפיה ודיבור.

פסיכותרפיה כרוכה בדיבור

הספקנות לגבי יעילותה של פסיכותרפיה בולטת בתרבות של ימינו, שמצד אחד מדגישה את החומריות של אובייקטים והנאות גוף, ומצד אחר הפרזה בדיבור תקשורתי-המוני שאינו מחובר למאוויי הנפש ומצוקות החיים הייחודיים לכל אחד.

אשתמש במסגרת החשיבה של אוסטין וסירל כדי להבהיר כיצד חווית הדיבור בפסיכותרפיה פועלת כדרך לשינוי נפשי-תודעתי. שניהם הטביעו את המושג "פעולות דיבור" שכוונתו היא פעולה המתממשת על ידי הבעת מבע של הדובר כדי להציג את הכוונה העומדת מאחורי דבריו, והמבע הלשוני נועד לממש כוונה זו. אוסטין חידש בכך שאמר ששפה אינה רק מתארת אלא שפה עושה דברים בעולם  (אוסטין, "איך עושים דברים עם מילים", 2006). בעזרת מבעים ביצועיים אנחנו מחוללים דברים בעולם בכל המובנים. אנחנו יכולים להעביר בית או מכונית מאדם אחד לאחר, וכך מעבירים דבר מוחשי באמצעות מבע ביצועי: הלכנו לסניף הדואר וחתמנו על מסמכים באמצעות מילים. "פעולת הדיבור" היא  פעולה שאינה מתבצעת רק בשפה ובמסגרת הפונקציות הדקדוקיות אלא היא מתבצעת בעולם, במישור הפרגמטי.

תפקיד השפה

תפקידה של השפה היא לא רק לתאר עובדות, אלא גם לכונן כוונות ותשוקות של הדובר במציאות. למשל כשאדם אומר "אני מתפטר" או "אני מתחתן" "אני מוריש את התמונה לילדי" הוא מייצג דרך השפה התכוונות שלו לבצע פעולה אמתית במציאות. השפה חושפת לפי סרל את המטרה שאנו כופים על העולם. כל מעשה, ובעיקר ביטוי של הבטחה, הוא סוג של התכוונותיות המבטאת אחריות ואמונה שנוטל (או לא נוטל) הדובר על עצמו.

האמונה המשותפת לבני אדם שלכל אחד יש התכוונות מסוימת – כלפי העולם כלפי עצמו וכלפי אנשים אחרים – מאפשרת ליצור מצב של שיתוף פעולה שבו המטפל בידע, בניסיון המקצועי שלו ומתוך מחויבות למטופל (מחויבות אתית-מקצועית) יזהה את ההתכוונות שלו בנבדל מזו של המטופל, ומעבר לתוכן המבע. כך המפגש הטיפולי יוכל להוות דגם לאינטראקציה אנושית שבה המטפל מצביע על הדרך שהיחיד יכול לכונן את הכוונות שלו בתוך מציאות חברתית, ולפעול כדי לקבל הכרה מאחרים בכוונותיו, וכך ליצור עובדות חדשות. למשל, המטפל/ת מתייחס לדיבור הלא נלהב של הבחורה לצאת לדייטים או להכיר גברים. הצבעה על אי היכולת  שלה לשכנע את המטפל/ת בכוונותיה ליצור זוגיות מאפשר לתרגם ולהבין מהי המשמעות של זוגיות בשבילה, ואלו משמעויות מגבילות אותה בפעולות הדיבור שלה באופן שתיצור עובדות במציאות. אוסטין וסרל מדגישים שכל הווייתנו האנושית מבוצעת במילים, ושום ממד של נפשנו אינו אפשרי אלא דרך תיווך השפה, מכיוון שהשפה פועלת בדרכים שונות: היא לא רק מתארת, אלא גם מביעה, מבטאת, ועושה פעולות רגשיות באופן ממשי, (מילים פוגעות, מילים מנחמות).

היום לאחר שנים רבות של ניסיון והתנסות בפסיכותרפיה, אני רואה בה הזדמנות לחולל משהו בעולם, ובוודאי לחולל חוויות רגשיות אחרות דרך "פעולות דיבור" המאפשרות גם ליצור משמעויות אחרות לדרכי התמודדות מוכרות שאימצנו במהלך החיים, ואינן יעילות יותר.

עשוי לעניין אתכם:

סטרס | חרדה | דיכאון | טיפול פסיכולוגי