מאת: נועה שידלו
לכולנו יצא לאכול יותר מדי פעם בכמה זמן, למשל בארוחה משפחתית, בתקופת החגים או בחופשה. הסיבה לכך היא קושי לעמוד בפיתוי למנה שנייה או רצון לחגוג, ולרוב אכילה זו מלווה בתחושת שובע לא נוחה שעוברת במהירות.
עבור אנשים מסוימים, הסובלים מבולימיה, אכילה מופרזת וקושי לשלוט בכמויות המזון אינן תופעות נדירות כי אם שגרת חיים המתרחשת מספר פעמים בשבוע. תחושת האשמה המלווה את האכילה מובילה לניסיונות של טיהור הגוף וסילוק המזון. מהי בולימיה? ואיך מטפלים בה? על כך במאמר הבא.
מהי הפרעת אכילה?
בולימיה היא סוג של הפרעת אכילה. הפרעות אכילה הן הפרעות נפשיות שמלוות בהתנהגויות לא בריאות הקשורות לאכילה. הפרעות אכילה כוללות התעסקות אובססיבית בגוף, מזון ודימוי גוף.
הפרעות אכילה דורשות התערבות טיפולית מותאמת, שכן ללא טיפול הן עלולות להוביל לסיבוכים רפואיים ובמקרי קיצון אף למוות.
מהי בולימיה?
בולימיה היא הפרעת אכילה בה האדם הסובל ממנה אוכל כמויות גדולות של מזון בהתקפי אכילה.
בזמן ההתקפים הוא יתקשה לעצור את האכילה ויכול להגיע לתחושת מלאות קיצונית. לאחר ההתקף, האדם ינסה לסלק את האוכל והקלוריות שנצרכו על ידי הקאה או בדרכים אחרות.
כיצד ניתן לזהות בולימיה?
אם אתם חוששים שאדם קרוב אליכם סובל מבולימיה, ישנם מספר סימנים שעשויים להעיד על כך. שימו לב שלרוב אנשים הסובלים מבולימיה הינם בעלי משקל גוף תקין (זאת, בניגוד לאנשים הסובלים מאנורקסיה ונמצאים לעיתים במצבים של תת-משקל).
הסימנים הבאים מהווים סימני אזהרה – אך הופעתם אינה בהכרח מעידה על קיומה של הפרעת אכילה:
- עייפות או חולשה
- אכילת כמויות גדולות באופן לא טיפוסי לאדם
- בילוי זמן רב בשירותים ובסמיכות לאכילה
- פחד חזק מעלייה במשקל
- פעילות גופנית מופרזת
- סימנים על האצבעות או צלקות: שימוש תדיר באצבעות לשם הקאה עשוי להוביל לגירויים או צלקות על האצבעות, מפרקי האצבע או בצד האחורי של כף היד.
- הימנעות מסיטואציות חברתיות: אנשים הסובלים מבולמיה עשויים להימנע ממפגשים חברתיים – במיוחד כאלה הכוללים מזון ואכילה.
טיפול בבולימיה
לא פעם הבולימיה תהיה מלווה בהפרעות נפשיות נוספות כגון דיכאון או חרדה.
בנוסף, לעיתים האדם הסובל מבולימיה עבר בילדותו אירועים טראומטיים. ככל הפרעה נפשית, הבולימיה עשויה להשפיע על תחומי החיים השונים של האדם, כגון התפקוד המקצועי, הזוגי, המשפחתי וכמובן על איכות חייו.
יש לדאוג שהטיפול בהפרעת אכילה יכלול מערך של אנשי צוות מומחים שעובדים בשיתוף פעולה, כגון טיפול נפשי של מומחה בתחום, ליווי מקצועי של תזונאית מורשת ולעיתים גם ליווי של פסיכיאטר/ית. לעיתים, ובמיוחד אם מדובר בקטינ/ה, מומלץ שגם ההורים יקבלו ליווי או שישולב טיפול משפחתי במטרה לחזק את המערכת המשפחתית ואת הקשרים במשפחה, כולל כאלה שנפגעו כתוצאה מההתמודדות עם ההפרעה.
במקרים מורכבים או במצבים הכוללים סכנת חיים מומלץ לשקול אשפוז במחלקות ייעודיות שמתמחות בהפרעות אכילה. אלו קיימות בבבי״ח שיבא (תל השומר) ובהדסה וכן למחלקות לנוער בבי״ח שניידר ובתל השומר. בנוסף, קיימים מרכזים ציבוריים לטיפול בהפרעות אכילה ברחבי הארץ.
זכרו, התערבות מוקדמת עשויה להציל חיים. אם אתם או אדם הקרוב אליהם מתמודד עם הפרעת אכילה, פנו לקבלת עזרה מקצועית באופן פרטי או דרך קופת החולים.
מה הטיפול בבולימיה עשוי לכלול?
הטיפול בבולימיה עשוי לכלול חלק של עזרה-עצמית (בליווי מקצועי) בו האדם לומד כיצד: לזהות טריגרים באופן שיאפשר התערבות ועצירה של מעגלי אכילה-טיהור, וויסות האכילה על ידי תכנון ארוחות מסודרות מראש ומניעת תחושות רעב קיצוניות, מציאת דרכים חלופיות להתמודד עם הרגשות וקשיים וזיהוי של השורשים שהובילו להתפרצות ההפרעה.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) יכול לסייע לסדר את דפוסי האכילה על ידי זיהוי אמונות שליליות והתנהגויות שאינן מסייעות והחלפתן באמונות והתנהגויות חיוביות ומציאותיות.
טיפול משפחתי-מערכתי יכול לסייע לבדוק האם וכיצד האדם הבולימי (״המטופל המזוהה״) למעשה מקריב עצמו באופן לא מודע וממלא תפקיד המגן על המערכת המשפחתית כולה. למשל, יתכן מצב שבו זוג הורים בעיצומו של קונפליקט זוגי יצטרך זה עתה לעסוק בטיפול בילדם החולה ובכך תמנע החרפת הקרע בינהם/גירושין.
אתגרים בטיפול בבולמיה
למרות שבולימיה היא הפרעה הניתנת לטיפול ואף להחלמה, ישנם חולים אשר מתמודדים עם התסמינים לאורך זמן: מצבי חיים שונים ולחץ עשויים להוביל למעין התמכרות למעגלים של אכילה-טיהור אשר הופכים להרגל ועלולים להמשיך לאורך השנים.
לכן, גם לאחר ההחלמה מהתסמינים הפעילים של ההפרעה, חשוב להישאר מודעים לנטייה זו ובמידת הצורך, לחזור לטיפול. זכרו כי התערבות מוקדמת יכולה למנוע ולעצור הידרדרות בכל שלב.
במידה וסבלתם מהפרעת אכילה בעבר ואתם שמים לב לנסיגה לדפוסי התנהגות או מחשבות קודמים, פנו בהקדם לקבלת עזרה מקצועית.
זכרו, שמירה על אורח חיים בריא וקשרים בינאישיים חזקים תוך הפחתה וניהול של מתחים יכולים לסייע למניעת הידרדרות וחזרה אל הפרעה פעילה.
