אורלי באר-שגב – פסיכולוגית קלינית מומחית – תל אביב
הכתוב כאן מתבסס על פודקאסט ששמעתי ונקרא Think&Drink Different, שבו מצאתי חיבורים רבים בין פילוסופיה לפסיכולוגיה, וחשבתי שיהיה שימושי לאנשים לקרוא על כך ולהקיש לגבי עצמם. בנימה אישית, הדברים המובאים כאן נמצאים בבסיס הגישה הטיפולית שלי.
לאור החששות החוזרות והנשנות מפני סגר או מגבלות תנועתיות נקודתיות, מעניין להתייחס לרעיון הכללי של החירות ולאופן שבו הוא מוצג בעולם שלנו. חירות נחשבת לנכס, לזכות שיש להגן עליה בכל מחיר. גם בהקשר של תקופתנו, אבל גם באופן שבו אנחנו חיים.
רבים מאיתנו רוצים לאכול ולצרוך ללא הגבלה. באופן מיידי, אנחנו נוטים להעדיף חופש או בילוי (אפילו בילוי לא באמת משמעותי, כמו גלילה חוזרת של דף הפייסבוק) על פני עבודה קשה. ולפעמים קשה להתחייב לזוגיות, משום שיש שקשה לבחור במישהו הנכון או במישהי הנכונה. הרי זה פוגע בחירות שלנו.
פילוסופיה קיומית היא גישה שבודקת מרכיבים בסיסיים רבים בנפש האדם: איך האדם חי, מה האדם צריך, מה הופך את החיים לטובים, מה הופך את החיים לרעים. הרבה פעמים, הבעיות שלנו לא קשורות רק לחיים האישיים שלנו (למשל, ליחסינו עם אבא ואימא), אלא לנושאים "גדולים", שמשותפים לכל בני האדם (התמודדות עם סבל, התמודדות עם ידיעת המוות, ועוד). מעניין לבדוק איך גישת הפילוסופיה הקיומית מתייחסת לרעיון החירות.
לתפיסתו של הפילוסוף ד"ר שמעון אזולאי, אנשים אוחזים בשני רעיונות שטעות ביסודם.
הרעיון השגוי הראשון הוא רעיון החירות. אנשים חושבים שהם מחפשים כמה שיותר חופש, אבל למעשה חירות מנוגדת למשמעות. משמעות מחייבת אובדן של החירות. אדם שיש לו זוגיות מחויב אליה, ולא יכול לעשות כל מה שברצונו (כלומר, החירות שלו נפגעת), אבל הוא זוכה במערכת יחסים מתגמלת, כזו שהופכת את החיים שלו לעשירים יותר.
הרעיון השגוי השני לפי ד"ר שמעון אזולאי הוא העובדה שמקשרים אושר להרגשה טובה. לפי אזולאי, הרגשה טובה כשלעצמה היא סתמית: אין לה משמעות בפני עצמה, היא לא מייצרת שום דבר בעולם. אושר אמיתי הוא הידיעה של האדם שהוא משפיע, שיש לו חשיבות בעולם, שהוא משאיר אחריו משהו, שיש לו עקבות ייחודיים שהוא משאיר אחריו לנצח.
בהקשר זה, ד"ר שמעון אזולאי טוען שלפי הפילוסופיה הקיומית אין שום בעיה בסבל. הסבל הוא חלק מבלתי נפרד מהחיים, גם אם הוא גורם להרגשה לא טובה. השאלה החשובה יותר היא האם האדם מרגיש שהוא משמעותי ושחייו משמעותיים. כדוגמא מובא איוב, אשר חווה סבל נורא, אך בסופו של דבר מתרצה בגלל שהוא יודע שיש סיבה לסבל. הוא לא מבין אותה, אבל מסתפק בידיעה שהיא קיימת.
שאלה נוספת שעולה בגישת הפילוסופיה הקיומית היא שאלת הזהות, או במילים אחרות – מי אני? לכאורה, אפשר לחשוב שזהות היא משהו מולד, שהיכולות, הרעיונות והרצונות שלנו נמצאים אצלנו כבר כשאנחנו נולדים, וכל מה שצריך לעשות זה רק לגלות מה הייעוד שלנו. ד"ר תמי יגורי, שמתעמקת בפילוסופיה קיומית, מזכירה בהקשר הזה את קירקגור. האדם לא יכול "לגלות" את הייעוד של עצמו, הוא צריך ליצור אותו. מדובר בתהליך מורכב, שכולל זיהוי מטרות ותעדוף. האדם האותנטי הוא מי שמסוגל לשאול את עצמו שאלות באופן עצמאי, ולענות עליהן. ד"ר יגורי ממשילה את תהליך הגילוי העצמי לתהליך של ריהוט דירה. כשהאדם מתחיל לחיות, הוא לא נכנס לדירה מרוהטת: הוא זה שמרהט אותה (במילים אחרות, המשמעות לא נמצאת בתחילת החיים – מגלים אותה).
קירקגור עסק גם הוא בנושא של משמעות החיים. הוא גילה, דרך התנסות אישית, שאם מחפשים אושר וחופש, צריך כל הזמן להגדיל את המינון, להשיג רק עוד אושר ועוד חופש. זה יעד שאף פעם אי אפשר להגיע אליו. נסו לחשוב על הפעם האחרונה שנורא רציתם להיות מאושרים – האם זה באמת הגביר את האושר, או שדווקא פגע בו? בסופו של דבר, לפי קירקגור, האדם המאושר לא מסתפק בעינוג עצמי. כחלק מההתפתחות הוא צריך גם לגלות את היכולות שלו, ולבסוף לפנות מקום למשהו שאינו הוא. להשפיע על העולם.
מתי צריך עזרה? לפעמים קשה לנו לדעת מי אנחנו ומה אנחנו רוצים באמת. המטרות שלנו מטושטשות, אנחנו כבר לא מצליחים לראות מעבר לציפיות של אנשים אחרים או לתפיסות של החברה. במקרה כזה, אנחנו צריכים אדם אחר, מישהו שהוא לא אנחנו, שיוכל לעזור לנו להבין מה קורה, שיעזור לנו לסייע בתהליך הגילוי. נכון, ברגע שיהיו לנו מטרות, יהיו לנו ציפיות וגם אכזבות, יהיו מחירים ואולי גם ניפגע: אבל יהיו כוחות להתמודד, כי תהיה משמעות לכל זה. מאחלת לכם תהליך מספק.
