מה ההבדל בין להיות לבד לבין להיות בודד?
כשאנחנו לבד, אנחנו נמצאים, אובייקטיבית, ללא אנשים אחרים סביבנו. כשאנחנו בודדים, ייתכן שיש סביבנו אנשים אחרים אבל אנחנו מרגישים מבודדים – דהיינו, להימצאות של אנשים אחרים מסביבנו אין כל יתרון. לעתים היא אפילו מעצימה את תחושת הבדידות שלנו.
היכולת להיות לבד ללא נוכחות אחרים מבלי להרגיש בדידות היא הישג חשוב עבור כולנו. המשפט הזה יכול להישמע מוזר. מה זאת אומרת, "הישג להיות לבד"? לכולנו לפעמים יוצא להיות לבד, ואף אחד לא מת מזה נכון?
אז זהו שכאן מדובר על תחושה שאפשר להיות לבד ללא חשש ואף להפיק מכך משהו משמעותי. להיות לבד מתוך תחושה שזה המצב הכי טוב עבורי כרגע, כי כל אפשרות אחרת תהיה פחות טובה עבורי.
הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט התייחס ליכולת להיות עם עצמנו כיכולת התפתחותית משמעותית ביותר. לפי ויניקוט, מי שחווה את אמו או את הדמות המטפלת בו בינקות ובילדות ככזו הקשובה ומותאמת מספיק אליו ולצרכיו, יוכל להיות לבד. זאת משום שלמרות שהוא לבד, הוא מרגיש שהוא נושא אותה איתו בתוכו, הוא לוקח איתו לכל מקום את תחושת השקט שהיא נתנה לו. הוא מרגיש אהוב ובטוח בעצמו, ולכן הוא לא זקוק לאחרים לצידו באופן תמידי. ויניקוט חשב שהיכולת להיות לבד מאפשרת לאדם לדעת מיהו ומה איכות התרומה הייחודית שלו בעולם. להיות מסוגל ליהנות מעצמו ומהיצירתיות שלו.
זו גם המטרה של טיפול נפשי טוב. המטפלת לא נמצאת עם המטופלת עשרים וארבע שעות ביממה, ובכל זאת המטופלת שומרת את הנוכחות שלה בתוכה גם לרגעים אחרים, רגעים של לבד. למעשה גם בתוך הטיפול יעד חשוב ביותר הוא לאפשר למטופלת להיות עם עצמה תוך כדי שמפנימה את היות המטפלת לצידה או בתוכה. יכולת זו מאפשרת לאדם להיות עם עצמו ועם כל מחשבותיו ותחושותיו, לקבל את עצמו עם כל מה שהוא חווה, מבלי שבהכרח יצטרך לסלק או להרחיק מחשבות שהיה רוצה להיפטר מהן.
היותנו לבד חשובה לנו כדי שנדע לבודד את מה שאנחנו באמת רוצים לעשות. כדי שנוכל להכיר את עצמנו ולדעת שמה שאנחנו בוחרים לעשות הוא אכן מתוך בחירה, ולא מתוך כורח. כך למשל הבחירה להיות בזוגיות היא משום שאנחנו ממש זקוקים לאדם הזה, ולא רק כי אנו פוחדים להיות לבד או חוששים שלהיות לבד מעיד עלינו שאנו פחות מוצלחים ממה שהיינו רוצים. דוגמא אחרת היא שאנחנו במקצוע מסוים כי אנחנו מרגישים שחלק משמעותי שלנו בא לידי ביטוי באמצעותו, ולא כי אנחנו זקוקים לביטחון או לתחושת שייכות. רק אם אנחנו מסוגלים להיות לבד, אנחנו בוחרים. אם אנחנו לא מסוגלים לשאת את הלבד, מפני שהוא מפחיד אותנו, מעורר בנו תחושות קשות או שאלות לגבי עצמנו, לא נוכל להיות במקום המדויק לנו. במקרה הזה ייתכן שהבחירה שבחרנו היא מפני שאנחנו עדיין חוששים מההתמודדות עם ההכרה ברצונות הנכונים לנו.
בכל זאת נדמה שוויניקוט לא חשב על ימים כאלה: ימים של מגפה שמפרידה אותנו זה מזה ומאלצת אותנו לחיות עם עצמנו, סגורים בתוך ארבעה קירות. כן, חשוב להיות לבד לפעמים. אחרי יום עמוס בעבודה, אחרי מפגש עם חברים, לצורך חשיבה או יצירה. אבל לא כל היום, כל יום. בימי הקורונה האלה חלקנו מתמודדים עם מציאות מאתגרת. הפסיכואנליטיקאי הסקוטי רולנד פיירברן, מחלוצי גישת יחסי האובייקט, טען שאנרגית החיים (הליבידו) למעשה מחפשת את האובייקט. כלומר, הצורך הבסיסי הראשוני בינקות הינו הקשר עם אדם קרוב. צורך זה מקבל גוונים שונים במהלך ההתפתחות אולם הרצון בקשר נשמר לאורך כל החיים.
כעת רבים מאיתנו נמצאים לבד, בין ארבעה קירות, לעתים ללא נוכחות של בני בית או חיית מחמד. לאחרים אסור לבוא לבקר ולחלקנו אף אסור לצאת מהבית כלל, עקב היותנו בקבוצת סיכון. פעילויות רבות אסורות עלינו, וחלק מהדברים שגורמים לנו להרגיש בעלי ערך או נחוצים אינם אפשריים כעת.
איך מתמודדים עם זה? איך אפשר להרגיש קצת יותר טוב עם הלבד?
שמרו על קשר – אפליקציות שיחות הוידאו, כמו הזום, שעד לפני חודש מעטים הכירו, הפכו היום לאמצעי תקשורת בולט, ורבים מאיתנו משתמשים בהן כדי להשתתף בפעילויות שונות, וגם כדי לשמור על קשר עם היקרים לנו. נכון, זה לגמרי לא מספיק: בני האדם מרגישים שהם ביחד בעיקר כשהם נמצאים באותו מרחב, כשהגופים שלהם (אפילו התאים במוח) מתקשרים זה עם זה. אבל בימים כאלה יש להסתפק במה שיש – שווה לדבר עם מישהו יקר כל יום. אם אתם בגיל מבוגר ואינכם מתחברים לאמצעים טכנולוגיים חדשים, דברו עם מישהו בטלפון כמו פעם, אתם יכולים גם לכתוב למי שאתם אוהבים, ולשלוח לו זאת בכל מיני אמצעים.
נסו להכיר את עצמכם לבד – נכון, לא בחרנו בצורת החיים הזאת, והיא קיצונית מדי עבור רבים, אבל אולי זה סוג של איזון לחיים שאנחנו חיים בדרך כלל? חיים שיש בהם המון "רעש", המון אנשים שצריך לדבר איתם ולהתנהל מולם? זה הזמן לבצע פעילויות שבדרך כלל לא מגיעים אליהן, משום שאין לכך רגע של שקט – לקרוא ספר טוב, לנקות את הבית, לשכב במיטה ולחשוב. יצא לכם לעשות את זה באמצע החיים? לא ממש, נכון? עכשיו זה הזמן. לא בטוח שלרובנו תהיינה עוד הרבה הזדמנויות. זאת בהחלט סיטואציה של פעם בחיים. חשוב להקפיד שלא לצרוך יותר מדי חדשות כדי לעזור לעצמנו לפנות מקום לדברים נוספים. אין כל טעם להפציץ את עצמנו עם מידע מלחיץ, ומה גם שלרוב איננו מחדש לנו דבר. חשוב למנן את העדכונים למינימום ההכרחי ולהתמקד בפעילויות שמחזקות אותנו.
עשו פעילות גופנית – אולי תצאו החוצה. במגבלת מה שמשרד הבריאות מאפשר, כדאי לצאת מהבית כל יום. זה לא הזמן להליכות ארוכות וגם לא לפגישות עם אנשים אהובים, אבל גם לצעוד כמה צעדים מחוץ לבית זה משהו שיש לו הרבה ערך. השמש והאוויר שבחוץ יכולים לתת לנו אנרגיה, גם אם אנחנו מקבלים מהם מנה קטנה. אם לא רצוי שתצאו החוצה, אולי תוכלו לשבת במרפסת ולספוג את האוויר וריחות האביב שאנחנו מצליחים להרגיש למרות הקורונה. אם אין מרפסת, אז גם 'אמבטית שמש' מחלון פתוח לרווחה יכולה לסייע. אולי תמצאו בבית דרך להתחבר לספורט שאתם יכולים להתחייב לעשות באופן קבוע. מאד חשוב ללמוד שגם בכך יש תהליך, לא מיד מוצאים את מה שאוהבים, אולי חשוב לכם מי המדריכ/ה או שתתלווה לכך מוזיקה; התדירות או הפילוסופיה מאחורי זה גם יכולים להיות חשובים. כולנו צריכים ללמוד מה עושה לנו את זה, כך שיוכל להפוך להיות חלק משגרת חיינו הקבועה.
נסו לשמור על שגרה מסוימת – אל תישארו כל היום בפיג'מה, הקפידו להתלבש, אולי להתבשם, להכין ארוחות מזינות, אולי לאכול אותן ביחד עם המשפחה בזום.
מותר לבקש עזרה – בעיקר חשוב לזכור, שלא מוטלת עליכם משימה להרגיש טוב: שזה בסדר שקשה לכם; שלפעמים להיות לבד זה כואב, פשוטו כמשמעו. היעזרו באנשים אחרים בכל דבר שאתם צריכים, בין אם מדובר בעזרה פיזית ובין אם מדובר בעזרה רגשית/נפשית. הצטרפו לקבוצות פייסבוק אזוריות כדי להשמיע קול אם אתם זקוקים למשהו. היעזרו במוקדי תמיכה בטלפון וברשת (ער"ן וסהר, לדוגמא) כדי להעביר את הדקות הקשות בשיחה עם אדם אחר. בתקופת הקורונה, גם חברי טנא רבים מציעים אוזן קשבת ללא עלות – פרטים בפייסבוק ובאתר.
לכולם קשה עם הלבד, לפעמים יותר ולפעמים פחות (יש הבדלים אישיים בעניין הזה). יתכן שלפעמים תהיו גם מדוכדכים בתקופה זו. אנחנו מקווים ומאחלים לכם שהרגעים האלה יעברו במהרה ומזכירים שיהיו גם זמנים טובים יותר. מדובר בתקופה עם התחלה, אמצע וסוף, גם אם לא ברור מתי בדיוק תסתיים.
ההתמודדות היומיומית עם הבדידות שאנו עשויים לחוות בימים אלו, גורמת לנו לחפש מתכונים, עצות, פתרונות שעובדים עבור אחרים. המצב הזה מהווה לעיתים הזדמנות להיות עם עצמנו, להכיר ולחיות עם עצמנו בשלום, לפתח לעצמנו דרכים חדשות מעצימות ולמצוא משאבים פנימיים וחיצוניים שלא הכרנו על מנת לצלוח אותו.
בשל נגיף הקורונה, טנא בפרויקט התנדבותי – לפרטים נוספים לחצו כאן
