מאת: ציפי בן-עמי, פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית
"הצלחתי משום שהאמנת בי" (גרנט במכתב ללינקולן).
תחילת שנת לימודים מלווה בחששות ציפיות ספקות ומשאלות לא מודעות של הורים וילדיהם. האם היציאה למסגרת הגן או בית הספר תהיה זירה למאבק יומיומי, שגרה אוטומטית או אתגר אינטלקטואלי ורגשי שהילד יכול לממש באמצעותו את יכולותיו? הדבר תלוי באופן משולב בגורמים אישיותיים של הילד/ה ובאפיוני הסביבה המשפחתית והחינוכית. בסקירה זו אני מתמקדת ב"שינויים היומיומיים הקטנים שאנו יכולים לעשות, שעל פני זמן מצטרפים לשינויים גדולים שאותם איננו יכולים בהכרח לצפות" (מריאן רייט אדלמן).
בספרו "פריצת דרך במוטיבציה" לאבוי טוען שכל ההתנהגות האנושית נובעת ממוטיבציה. אותו מניע טבעי שמביא בני אדם לעשייה. השאלה הגדולה של הורים ואנשי חינוך היא כיצד לעורר מוטיבציה בילדים/ות ולשמר אותה.
לאבוי מבקר תפיסות מוטעות שיש לבני אדם על מוטיבציה:
- מוטיבציה אינה משתנה. היא גורם קבוע בחיים אלא שביטוייו משתנים על פני זמן.
- תגמולים חיצוניים בונים מוטיבציה חיצונית. יש לבנות מוטיבציה פנימית כדחף פנימי שמעורר בילד שאיפה לעבוד בהתאם לפוטנציאל שלו.
- תחרות למול אחרים אינה בונה מוטיבציה. המוטיבציה נבנית כשמתחרים נגד עצמנו וכל ילד עובד לקראת מטרותיו הייחודיות והמותאמות לו.
- ענישה אינה בונה מוטיבציה והיא מהווה השפעה שלילית על הקשרים הבינאישיים.
אם כך מהי מוטיבציה?
לכל אדם מערכת מניעים ייחודית המעוררת בו שאיפות ודוחפת אותו לפעולה. מוטיבציה היא אחד האספקטים הפסיכולוגיים שעקביים לאורך כל החיים ומושפע מגורמים של היסטוריה אישית. לאבוי מונה שמונה כוחות מניעים בסיסיים המעוררים השראה בבני אדם לפעול, ומופיעים בשילובים שונים: חברות, אוטונומיה, סטטוס, סקרנות, אגרסיביות, כוח, הכרה והשתייכות.
גורמים אלו מאפשרים לבנות את הדפוס הייחודי של כוחות המניעים את האדם כדי שהורים יוכלו לגבש עמדה חינוכית ופסיכולוגית מותאמת לילדם.
ההורים ממלאים תפקיד משמעותי ביצירת מוטיבציה ושימורה אצל הילד. ישנם כמה פרמטרים שהורים יכולים לאמץ כדי להצליח בכך:
- עבודה משותפת ועשייה משותפת עם הצוות החינוכי.
- הבהרה של הציפיות הדדיות בין מורה להורה.
- הורים צריכים למקד מאמציהם בחזוק ועידוד תכונות והתנהגויות שמפתחים מוטיבציה אצל הילד: מוטיבציה עצמית- הילד דוחף עצמו. קבלת אחריות על עצמו. גאווה ושביעות רצון מעבודה. חתירה למטרות שמציב לעצמו. יכולת לבקש עזרה ולשאול שאלות במקרה הצורך.
- הכרה בנקודות כוח, נטיות ותחומי עניין ייחודיים של הילד ושימוש בהם למילוי תפקיד בבית ולתרום לבני המשפחה.
- חום גופני, חיבה, מחמאות, עניין והערכה והכי חשוב הקשבה ותמיכה למצוקה וחרדה צריכים להיות מרכיבים חיוניים במערכת יחסים בין הורה לילד.
לאבוי מסכם את ספרו בכך שהמוטיבציה האנושית היא תהליך סבוך ומורכב. נחוץ שההורים יבינו מה הם הגורמים המעצימים או מפחיתים את המוטיבציה של ילדיהם. לדוגמה לאבוי מתאר ילד שנמנע בכיתה מבצוע משימות, לטענתו האמירה לגביו "חסר מוטיבציה" אינה נכונה, אלא נכון יותר לטעון שהוא בעל מוטיבציה להימנע מתסכול או מכישלון. באותו אופן ניתן לראות למשל ילד עם בעיות משמעת בבית או בכיתה, ולזהות שהמוטיבציה שמניעה אותו לכך יכולה להיות השגת התייחסות ממבוגר כלפיו, או חיפוש אחר תחושת כוח.
ברצוני להוסיף שלהבנת הגורמים הפועלים על המוטיבציה של הילד, חשוב שגם ההורים יבינו את הגורמים שמשמשים אותם במוטיבציה ההורית לגידול ולחינוך ילדיהם. רוב ההורים מצליחים ליצור ולקיים יחסים תקינים עם ילדיהם, ולגדל ילדים בריאים בנפשם. עם זאת, חשוב לציידם במידע על הגורמים שנמצאים ביסוד התופעות הפסיכולוגיות של ילדיהם, באופן שיוכלו להבין את המקור להשפעות חיוביות על ילדיהם. לעיתים הילד או ההורים חווים חוסר אונים במימוש המטרות שמניעות אותם, ומגיעים למצב של דלדול בכוחות ההתמודדות שלהם. זהו מצב שמומלץ לפנות לעזרה מקצועית.
לאבוי מתייחס לתפקיד המרכזי של ההורים כשהוא מצטט את אלווין פרייס:
" הורים צריכים למלא את דלי הדימוי העצמי של הילד עד לגובה כזה, שהעולם לא יוכל יותר לנקב בו די חורים כדי לרוקנו".