מאת: הגר דרור מליניאק
פסיכותרפיה אנתרופוסופית מביאה גישה רוחנית לטיפול נפשי, ומשתמשת במקרים רבים בידע ובכלים של הפסיכותרפיה המערבית. במאמר קצר זה אדגים התבוננות מזוית רוחנית בטיפול קוגניטיבי התנהגותי.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי
הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי התפתח במהלך המאה ה-20, בעיקר בארה"ב. אחד השמות הבולטים בתחום הוא הפסיכיאטר האמריקאי אהרון בק (1921-2021), שזיהה את חשיבות הקשר שבין מחשבות ורגשות אצל הסובלים מדיכאון. אמו של בק סבלה רוב חייה מדיכאון בעקבות מות בתה הצעירה בינקותה. בק עצמו סבל כילד מבעיות גופניות וחרדות ומדימוי עצמי נמוך.
כפסיכיאטר גילה בק, שרוב המחשבות האוטומטיות שהעלו מטופליו היו מחשבות שליליות, ונשאו גוון של אשמה, בושה ויאוש. הוא ראה את התמונה הפנימית של מטופלים אלה כ'משולש קוגניטיבי', המורכב מתפיסה שלילית של האדם את עצמו, תפיסה שלילית את העולם ותפיסה שלילית של העתיד.
טענתו המרכזית של בק היא שתפיסות אלה נמצאות בבסיס הדיכאון, והן המביאות לתפיסת התנסויות כשליליות וכן לרגשות שליליים. מתוך כך הטיפול הקוגניטיבי שיצר מתמקד בזיהוי מערך החשיבה והתפיסה של המטופלת, זיהוי עיוותי החשיבה הנמצאים בבסיסם ויצירת תפיסה מציאותית ובריאה יותר. טיפול זה ממוקד בעיקר בהווה ובעבר הקרוב, ופחות בעבר הרחוק. הטיפול מתייחס לתפיסות, התנהגויות ורגשות ומכוון לשינוי ולפעולה. אפשר לראות אותו כאימפולס מנוגד ומשלים לפסיכותרפיה הפסיכודינמית מבית מדרשו של זיגמונד פרויד.
הפסיכותרפיה הפסיכודינמית מבקשת להביא את התודעה (במהלך הטיפול) למצב נינוח ואף רופף משהו, כך שזכרונות מודחקים ורגשות מוכחשים יצופו על פני שטח התודעה ויאפשרו התבוננות מחודשת (reframing) וריפוי. היא גם מתמקדת בהעברה – רגשות המטופל כלפי דמויות משמעותיות בעברו, המועברים אל המטפל, ומסייעת להעלאה למודעות של רגשות אלה.
לעומתה, הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית פונה אל האדם במצב מודעות ער. בנקודה זו מתחיל הדמיון שלה לגישה האנתרופוסופית, המבקשת לפנות אל ה'אני' הארצי וגם אל ה'אני' הרוחי (או האני הגבוה) של האדם, ולהימנע מעקיפת התודעה הערה.
חשיבה בגישה האנתרופוסופית
רודולף שטיינר (1861-1925), הוגה הדעות האוסטרי שהביא לעולם את האנתרופוסופיה, מתאר 'מחשבות צל' הנמצאות בסף-המודע, ספק גלויות ספק חבויות. לדבריו מחשבות אלה אינן לגמרי 'שלנו'. הן אינן ממש פרטיות אף שהן נחוות ככאלה. הן חודרות אל נפש האדם מתוך עולם האתר הקוסמי העוטף אותנו, אך אינן 'שלו' במובן שלא האדם עצמו יצר אותן, לא 'חצב' אותן מתוכו בחשיבה חדורת רצון.
כשאנו מפעילים את החשיבה שלנו באופן רצוני וממוקד, המחשבות שיצרנו הן 'שלנו' והן תהיינה מחשבות חדשות עבורנו ובכל אופן לא מחשבות שליליות-טורדניות. חשיבה רצונית כזו מאפשרת לאדם להגיע להישגים רוחניים ותרבותיים, ונמצאת בבסיס ההגות והיצירה האנושית. בששת התרגילים הבסיסיים שמציע שטיינר כתרגילים הכרחיים בדרך ההתפתחות הרוחנית, תרגיל השליטה בחשיבה הוא הראשון. בתרגיל פשוט (וקשה..) זה מתאר שטיינר איך אפשר למקד את החשיבה כדי להתבונן בחפץ ולחדור בהתבוננות זו את מהותו של החפץ. התרגיל מצריך הבאת כוחות הרצון אל החשיבה, מעין 'אימון שריר' של החשיבה.
מבט רוחני בגישת CBT
בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי החלפת מחשבות שליליות במחשבות מציאותיות דורשת מאמץ דומה. המחשבה המציאותית אינה 'טבעית' לנו במקום שבו התרגלנו לחשיבה שלילית. היא דורשת היזכרות ותשומת לב, היא דורשת מה'אני' שלנו להיות נוכח בחשיבה. היא מאפשרת מבט אובייקטיבי יותר בעצמנו ובעולם ולכן גם מטפחת חיוביות (טיפוח חיוביות מהווה שלב נוסף בתרגילי ההכנה שנתן שטיינר).
דייויד בארנס, פסיכיאטר קנדי, היה תלמידו של בק ופיתח את גישתו. בארנס מצביע על 10 עיוותי חשיבה, שאפשר לזהות אחד או יותר מהם בכל מחשבה שלילית. למשל: שכנה עוברת לידי בבוקר ואינה מברכת אותי ב'בוקר טוב'. מחשבה שלילית: 'היא בטח לא סובלת אותי'. עיוות החשיבה: הכללת יתר. מחשבה מציאותית: יתכן שהיתה עסוקה בעניניה, או שישנה רע בלילה, וכו'.
דוגמה זו מראה איך עיוות החשיבה – במקרה זה הכללת מקרה בודד למצב כללי – מוביל לתפיסה משובשת של המציאות. עיוות החשיבה גם יוצר (ונובע מ..) עיסוק מוגבר של אדם בעצמו. עבודה על שינוי חשיבה ויצירת תפיסה מציאותית בהכרח מפנה את תשומת הלב של האדם החוצה אל האחר ואל העולם. בעבודה רוחנית אנחנו מבקשים להפנות את מבטנו החוצה אל העולם ולהימנע מעיסוק יתר בעצמי. במובן זה הגישה הקוגניטיבית התנהגותית מהווה (להבנתי) איזון ואף מרפא לגישה הפסיכואנליטית-פסיכודינמית שההתבוננות הפנים-נפשית שלה עלולה לגלוש לעיסוק נפשי אינטנסיבי.
כשהנפש מתפנה אל החוץ, ולא מתוך הדחקה, היא יכולה להתפנות למשימותיה וישויות עולם הרוח יכולות לדבר אליה. ככל שאנחנו עמוסים בתוך עצמנו אין לנו יכולת להתפנות וליצור את הדממה הפנימית שמתוכה נוכל לשמוע את מה שיכול להיאמר לנו ממקור גבוה יותר. כשהזמזום הפנימי מצליח להירגע, גם אם לרגעים, מתרווח בפנים מרחב שקט – שבעצמו מפיץ בתוכנו תחושת ריפוי ורווחה. מתוך השקט מתעצבות מחשבות חדשות, מפתיעות לפעמים. יש בהן יסוד מוכר-ולא-מוכר. הן שלנו אבל הן נושאות איכות לא מוכרת. משהו חדש ואחר מדבר בתוכנו, ומתוכנו אל האחרים.
לקריאה נוספת
בארנס, ד. – בוחרים להרגיש טוב. מן הוצאה לאור.
ואן דם, י. – השביל המשושה. הוצאת הרדוף. 2018
Steiner, R. – The Psychology of Body, Soul and Spirit. Anthroposophic Press. 1999
לאתר "לבונה" – בית ספר לפסיכותרפיה אנתרופוסופית: https://www.levona.info
