כתבתה של הילה חן, עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית מוסמכת, חברת "טנא" – טיפול נפשי אפשרי
מהי טראומה נפשית? למה היא גורמת ואיך אפשר לטפל בה?
"טראומה היא אחת מעובדות החיים, היא לא צריכה להיות מאסר עולם"
(ד"ר פיטר לוין, מפתח שיטת הטיפול "החוויה הסומאטית"). טראומה, בהגדרתה הרחבה, היא חוויה רגשית עזה וקיצונית כתוצאה מאירוע קשה בחיי אדם. החוויה הזאת נותרת תקועה וחסרת פתרון, וגורמת להפרעות ברמה הביולוגית, הפיזיולוגית, הרגשית, הנפשית, החשיבתית או ההתנהגותית. על עוצמת הטראומה משפיעים גורמים שונים, כמו משך האירוע וחומרתו, גילו של הנפגע והשלב ההתפתחותי שבו הוא מצוי, מידת הצלחתו של האדם בהתמודדות עם טראומות עבר, גורמי תמיכה ו"כוחות-אני" מולדים להתמודדות. מכיוון שאנו יחידת גוף-נפש אחת, כאשר מתרחשת טראומה היא נרשמת בגוף – כפי שכותבת בספרה ד"ר ג'ינה רוס, מומחית בינלאומית לריפוי מטראומה. הטראומה, היא מסבירה, גורמת לייצור מוגבר של הורמוני קורטיזול ואדרנלין ש"מקפיאים" את פעילות המוח באזור הניאו-קורטקס. כך, הטראומה משפיעה על מערכת העצבים שלנו וגורמת להפעלה של תגובת ההישרדות – בריחה או קפיאה במקום.
כשהעיבוד לא עובד
מערכת הזיכרון שלנו מורכבת מאירועים טובים ופחות טובים, אשר עובדו בהצלחה ומאוחסנים היטב. הזיכרונות הללו "מתארגנים" במוח עם זיכרונות אחרים וחוויות דומות שהאדם חווה ולומד על עצמו, על האחר ועל העולם. כל המידע הזה נאגר במוח ועובר עיבוד. למעשה, אנחנו כל הזמן מעבדים חוויות מהחיים: זו תנועה זורמת המייצרת בכל רגע חיבור של פיסות מידע, שהופך להיות רשת הזיכרון שלנו. עם הזמן, אנחנו יודעים יותר ויותר על החיים שלנו ועל העולם, ונוצרות תבניות התנהגותיות, סומאטיות, בין-אישיות, שעם הזמן הופכות להיות אוטומטיות.
כאשר מתרחשת טראומה, יש עוררות סומאטית רגשית ונפשית. המערכת לא יכולה לעבד את האירוע ולהכניסו לרשת הזיכרון. הזיכרון למעשה קופא ו"נתקע" במערכת במצב לא מעובד. או-אז, כל אירוע שמזכיר את מה שקרה, וכל התרחשות שלוחצת על אותה נקודה, גורמים לנו לחוות מחדש את האירוע ואת הזיכרון: הכול צף ועולה שוב ושוב. כך אנו יכולים לחוות התקפי חרדה ולסבול מתופעות גופניות כמו כאבי בטן או כאבים פסיכוסומטיים לא מוסברים.
איך מטפלים בטראומה?
שתיים משיטות הטיפול המוצלחות בטראומה נפשית הן SE ("החוויה הסומאטית") ו-E.M.D.R. SOMATIC-EXPERIENCE היא שיטה המבוססת על הקשר גוף-נפש, שפותחה על ידי ד"ר פיטר לוין בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים. הרעיון שבבסיסה הוא להגיע לוויסות עצמי – מצב מאוזן, שבו מערכת העצבים האוטונומית מתפקדת בצורה הרמונית יותר, תוך שמירת תקשורת הדוקה עם כלל מערכות הגוף. ב-SE המטופל לומד להתמקד בתחושותיו ולעבוד בכל פעם על אחת התחושות הללו במינון הנכון, כך שלא יהיה מוצף.
כמובן, שכדי להגיע לתוצאות נדרשים אימון וסבלנות. (E.M.D.R (Eye Movement Desensitization And Reprocessing היא שיטת טיפול בטראומה נפשית באמצעות תנועת עיניים, המסייעת להקהיה של כאב וטראומה ולעיבודם מחדש. בשיטה זו אנו משתמשים בגירוי בילטרלי, המשפיע על שני צדי המוח. המחקרים מראים שפעילות זו משפיעה על היכולת של המוח לסייע בעיבוד של הזיכרון שקפא. פעולת העיבוד מחדש מובילה לשינוי בפרספקטיבה לגבי האירוע ולהתרחשותם של שינויים פיזיולוגיים ושינויים בזיכרון ובתפיסת העצמי. אנשים שטופלו ב- E.M.D.R מתארים הקלה משמעותית בחייהם לאחר תהליך קצר יחסית. הם מעידים שהשינה הופכת להיות עמוקה יותר, הנשימה יותר עמוקה, המחשבות לא מתרוצצות ויש תחושת שקט נפשי. הגוף והנפש כבר לא עסוקים בהישרדות.
טיפול בטראומה נפשית: העיקר, לא להרים ידיים
ב-18 שנותיי כעובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית מוסמכת, טיפלתי בלא מעט מקרי טראומה נפשית שנגרמה בילדות או בבגרות. הן במרפאה לבריאות הנפש בירושלים, בה עבדתי בעבר, והן בעבודתי בקליניקה הפרטית באזור המרכז, פגשתי ואני פוגשת אנשים שגדלו בתנאים מורכבים מאוד וחוו טראומות ראשוניות קשות. המסקנה העיקרית מניסיוני עם מטופלים אלה, היא שאין להרים ידיים, בשום מקרה.
כדבריו של פיטר לוין שצוטטו בתחילת הכתבה, "טראומה אינה מאסר עולם". בעבודה עם מטופלים אלה אני משלבת בין היתר כלים ייחודיים, ששמים דגש גם על החיבור לגוף, כמו שיטות E.M.D.R ועבודה עם זיכרונות מוקדמים. החשוב ביותר הוא להתאים את שיטת הטיפול לאדם ולהתוות לו את הדרך לצאת לחירות ולהשאיר מאחוריו את "עבדות הטראומה". אם גם אתם סובלים מטראומה מהילדות או הבגרות, אני מזמינה אתכם לפנות לאחד מהמטפלים המצוינים של "טנא" ברחבי הארץ.
