להביט לזיכרונות הקשים בעיניים

כתבה ד"ר רות שידלו, פסיכולוגית קלינית ומטפלת בטראומה (SEP) וחברת ט.נ.א 

לארכימדס זה קרה באמבטיה, לניוטון כאשר ישב תחת עץ תפוחים, ולד"ר פרנסין שפירו בזמן צעידה בפארק. בשנת 1987, בעת שפסעה בפארק הסמוך לביתה שבקליפורניה, "עלתה" הפסיכולוגית היהודית-אמריקנית על תגלית מקרית שהובילה אותה לפתח את שיטת הטיפול EMDR.

בעודה מוטרדת ממחשבות שונות, ד"ר שפירו שמה לב כי המחשבות המטרידות שהציקו לה נעלמו פתאום כאילו לא היו. כאשר חזרו, הפריעו לה פחות מבלי שנאלצה לעשות משהו על מנת לעצור או לשנות אותם. היא הסתקרנה להבין מה איפשר זאת, ושמה לב שעיניה זזו במהירות הלוך ושוב וריצדו ימינה ושמאלה כשחוותה מחשבה מטרידה, ושעוצמת המחשבה המטרידה פחתה בשל כך. היא החלה לחקור את הנושא ומצאה, שניתן להשפיע על הרגשות המתלווים למחשבות בעזרת תנועות העיניים. על סמך תגלית זאת היא פיתחה את שיטת הטיפול EMDR – Eye Movement Desensitization Processing.

EMDR היא שיטת טיפול העושה שימוש בגרייה דו-צדדית של המוח (באמצעות טיפול בתנועות עיניים ועוד), על מנת לאתר ולעבד זיכרונות מקודדים (encoded memories) של חוויות חיים מאתגרות ואף קשות. חוויות אלו נותרו לא מעובדות, ועל כן מציפות את מערכת העצבים. לעתים הן "ננעלות" במוח, יחד עם תמונות, קולות, מחשבות, תחושות ורגשות שהתרחשו בזמן האירוע. בין היתר, הן באות לידי ביטוי בתלונות קליניות ובסימפטומים שונים בחיי היומיום. השימוש בתנועות העיניים מאפשר כנראה למוח לעבד את החוויה בצורה מיטיבה. נראה שהדבר דומה לתהליך שמתרחש במהלך שנת REM או שנת חלום, שלב אשר במהלכו קיימות תנועות עיניים מהירות. חשוב לציין שבמהלך ה-EMDR, המטופל שולט בתהליך העיבוד ויכול להפסיקו אם הוא חש צורך בכך.

הגוף זוכר הכול

לזיכרונות לא מעובדים עלולים להתלוות מחשבות ורגשות שליליים, כולל תחושות פיזיות לא נעימות של מתח או כיווץ באזורים שונים בגוף. הגוף זוכר הכול, וזיכרונות אלו משפיעים מאוד על השאלה כיצד נחווה את עצמנו ואת האנשים בתוך עולמנו. לעתים, זו מעין גרסה יותר צעירה של עצמנו, המכתיבה לנו את תגובתנו ומנהלת אותנו מבלי שניתן על כך את הדעת, כך שבמצב מסוים או בעקבות טריגר כלשהו אנו נוטים להגיב אוטומטית כמו פעם.

מהי אותה תגובה אוטומטית? ד"ר פרנסין שפירו, יוצרת שיטת ה-EMDR, ממחישה זאת באחד מספריה באמצעות הסיפור הבא: אביו של ג'ון נהג להכותו כשהיה קטן ללא סיבה נראית לעין. בעקבות זאת, ג'ון כועס בכל פעם שמישהו מדבר אליו בטון דומה לטון שאביו נהג להשתמש מולו בילדותו. הטון שמזכיר לו את אביו מחזירו מיידית לכאב, לכעס ולחוסר האונים אשר חש כילד, ובתגובה לכך הוא מתפרץ. בעקבות עיבוד האינפורמציה במהלך הטיפול, ג'ון מצליח להתייחס עניינית לאתגרים בעבודה, מבלי שיוצף רגשית.

השיטה נחקרה ונבדקה, ולאור הממצאים הוכרז סוג זה של טיפול כיעיל על ידי ארגונים שונים בעולם. כיום עושים שימוש ב- EMDR גם בשילוב של שיטות טיפול נוספות. בצבא נעשה בו שימוש עם חיילים בסמוך לאירוע הטראומטי ולאחריו. בתחילה, EMDR היה מיועד לטיפול בפוסט-טראומה אך כיום משתמשים בשיטה זו כדי לטפל במגוון רחב של מצבים כמו חרדה, התמכרויות ועוד. המטפל והמטופל בוחרים יחדיו באילו דפוסים להתמקד. תוך כדי העבודה הטיפולית, קרוב לוודאי שיעלו נושאים נוספים.

במהלך טיפול ה-EMDR נבחרים זיכרונות, המייצגים דפוס אשר מביא אותנו לפעול בצורה מסוימת ולא אחרת. לדוגמה, "אני מתעצבן נורא כשאני נתקל בעובד לא יעיל". לכאורה, תגובה זו נראית למטופל מעט מוגזמת, עד שהוא נזכר בתאונה שאירעה במהלך שירותו הצבאי, שנגרמה מטעות אנוש ועלתה בחייו של אחד החיילים שלו.

במהלך טיפול באמצעותEMDR הרשת האסוציאטיבית של הזיכרון הנבחר מופיעה במודעות עם הרגשות, התחושות, המחשבות או הדמויים הנלווים, ועוברת עיבוד המתאפשר על ידי גרייה דו-צדדית של המוח. גירוי זה מתרחש כאשר המטופל עוקב אחרי תנועת האצבעות של המטפל/ת (או סוג אחר של גרייה). בהמשך, ובשילוב שיחה עם המטפל, מתרחש תהליך של אסימילציה (הטמעה) של מידע חדש אל תוך רשת הזיכרון, כך שהקידוד של האירוע המקורי משתנה ומגיע לפתרון תרפויטי. כתוצאה מכך, הדפוס מאבד מכוחו ואינו נחוץ יותר. המטופל לומד מה שצריך מההתנסות, "מעכל" אותה ומשחרר את השאר. שחרור זה עובר דרך הגוף, כלומר הגוף משחרר מתח או אנרגיה כלואה.

לשחרר את הכיווץ

לדוגמה, מטופל עובד על זיכרון ילדות שבו חש אשם לגבי אירוע מסוים. במהלך העיבוד, הוא קולט שבעצם האחריות לאירוע לא הייתה שלו (הרי היה ילד בן חמש), כי אם של ההורה או המבוגר האחראי. או-אז מתרחש תהליך של למידה אדפטיבית, מותאמת לנסיבות. תובנה חדשה זו משקפת ומאפשרת אינטגרציה חדשה בין רשתות זיכרון שונות, אשר עד כה היו מופרדות. בד בבד עם תהליך זה, חל שחרור של אנרגיות, מחשבות ורגשות שליליים ושל התחושות הפיזיות הנלוות אליהם (לדוגמה, הכיווץ של בושה ואשמה), אשר עד כה היו כלואות בגוף בצורה של מתח וסטרס. מעתה כבר אין צורך בדפוס הנושן, שדרכו הגבנו עד כה, והוא מתמוסס ונעלם. אנחנו כבר לא "דרוכים" או מגיבים אוטומטית מתוך "תסריט" הסיטואציה המקורית. במילים אחרות, הזיכרון שעליו עבדנו מאבד מכוחו ומעוצמתו וחוזר להיות אירוע שהתרחש בעבר – אותו אנו זוכרים, אך כבר לא ככזה הממשיך לנהל אותנו או להנחותנו בהווה ובעתיד. לקחנו ממנו מה שהיינו צריכים (למידה אדפטיבית), ושחררנו את השאר.

במפגש הטיפולי, המטופל מעלה נושא, דפוס או זיכרון שמפריע לו ושם לב מה הוא מעורר אצלו. הוא מתמקד בכיצד הוא מרגיש, מה הוא אומר לעצמו לגבי עצמו, ואילו תחושות גוף עולות. לרוב, המחשבות השליליות נסבות סביב נושאים של אחריות אישית ותחושת פגימות או ליקוי (לדוגמה: "אני אשם… אני לא מספיק טוב… לא מגיעה לי אהבה"); העדר ביטחון ועל כן פגיעות ("איני יכול לבטוח באיש… אני בסכנה…") וחוסר שליטה/כוח ("אני לא בשליטה…אין לי כוח".) בהמשך, המטופל עוקב אחרי תנועות האצבעות של המטפל ומתבקש לשים לב, ללא שיפוטיות, לתהליך הפנימי שלו – מה הוא חש ואילו אסוציאציות צפות במוחו. אחרי כל סט (אשר נמשך פחות מדקה), המטופל לוקח נשימה עמוקה ומדווח בקצרה על מה שעולה. הגרייה הדו-צדדית שהמטפל מספק יכולה להיות חזותית, שמיעתית או במגע, או בשילוב שלהם, וכאמור, המטופל יכול להפסיק אותה בכל עת. מדי פעם המטופל נשאל ומדווח, תוך קשיבות לגוף, עד כמה האירוע שעליו עובדים עדיין מפריע לו. כשהאירוע מאבד מעוקצו, המטופל נשאל, "כשאתה מעלה את התמונה, מה היית רוצה להאמין ביחס לעצמך עכשיו?" בשלב זה "מחברים" את האמונה (קוגניציה) החיובית הרצויה (בזמן הווה) לאירוע או לזיכרון המקורי באמצעות גרייה דו-צדדית.

טיפול על רצף הזמן

EMDR מתייחס לרצף של עבר, הווה ועתיד. לדוגמה, המטופל יכול לעבד אירוע פוגעני – אולי הבוס כעס עליו ללא סיבה טובה – ולחשוב, כיצד היה רוצה להתמודד בעתיד עם חוויה דומה. המקרה הבא ממחיש זאת.

סימה (שם בדוי) הוזמנה להערכה השנתית שלה בעבודה. במהלך השנה עבדה קשה וציפתה שהמנהל החדש יבחין בכך. היא אף קיוותה לקבל העלאה, כפי שקיבלה בשנים קודמות. אולם, המנהל שלה בחר להתמקד בחוסר שביעות רצונו ממנה. במהלך חצי שעה הטיח בה ביקורת ולא נתן לה להשחיל מילה. כצפוי, סימה לקחה זאת קשה והגיבה בשברון לב ובדכדוך. כשסימה הגיעה לקליניקה שלי, היא שקלה להתפטר בעקבות דברי המנהל. הם הדהדו עם ביקורת קשה שספגה בחייה, בעיקר מאביה בהיותה נערה. בתחילת הפגישה, סימה דיווחה על תחושת חוסר ערך עצמי וחשה פגועה. כאשר שאלתי מה הייתה מעדיפה להאמין לגבי עצמה, ענתה, "אני שווה ובעלת ערך". במהלך הפגישה, כשחשבה על האירוע תוך שהיא עוקבת אחר אצבעותיי, עלו מספר זיכרונות שבהם חשה חסרת ערך והתביישה בעצמה. לדוגמה, במהלך הגרייה עלה זיכרון מכיתה אלף, כשילדים צחקו עליה כי לא ידעה לקרוא. בהמשך, תחושה זו שלה התחלפה בהדרגה בתחושה טובה לגבי עצמה ובגאווה. לדוגמה, היא נזכרה כיצד הצליחה להציל את בן זוגה ממוות בטיול. כמו כן נזכרה שזכתה בפרס העובדת המצטיינת לפני שנתיים, עוד לפני חילופי המנהלים.

במהלך הטיפול, אחרי שסימה שחררה ערוץ של זיכרונות שליליים, חיברנו בין המילים החיוביות של "אני שווה ובעלת ערך" (הקוגניציה החיובית הרצויה) ובין האירוע המקורי עם הבוס, וחיזקנו את תחושתה שהיא שווה ובעלת ערך באמצעות גרייה דו-צדדית. ככל שהתקדמנו, המילים החיוביות הרגישו לה יותר ויותר נכונות ואמיתיות כשחשבה מעל האירוע. בהמשך, סימה התמקדה בתחושות הגוף שלה וסרקה את גופה מכף רגל ועד ראש ומצאה שלא נותרו תחושות רעות. חיזקנו את התחושות הטובות תוך כדי גרייה דו-צדדית. בפגישה לאחר מכן, לאחר שעדכנה אותי בשינויים שחלו במהלך השבוע, סימה בדקה כיצד תתמודד בעתיד עם טריגרים דומים וחיזקנו את תחושת הכשירות והמסוגלות שלה.

רוצים לדעת עוד על שיטת ה-EMDR? מומלץ לקרוא את סיפרה של ד"ר פרנסין שפירו:
Getting Past Your Past: Take Control of Your Life with Self-Help Techniques from EMDR Therapy.
כמובן שניתן ואף רצוי להתייעץ עם מטפל EMDR מוסמך, כדוגמת אלו המופיעים באתר "ט.נ.א".

ד"ר רות שידלו היא פסיכולוגית קלינית ומטפלת בטראומה העובדת בתל אביב. להכשרתה המקורית בפסיכותרפיה פסיכואנליטית הוסיפה התמחות ב- SE (החוויה הסומטית) וכעת היא בהסמכה ב-.EMDR.