אל תתבייש, היה עצוב: חגי תשרי בראי הנפש

אל תתבייש, היה עצוב: חגי תשרי בראי הנפש
או: מה עושים כדי ש"חג שמח" יהיה באמת כזה, מבפנים?

מאמר מערכת

"אני רואה את החברות שלי, את האנשים בעבודה, את אחי וגיסתי – רובם שמחים ומתרגשים לקראת ראש השנה, ולפעמים נדמה לי שרק אני 'מחרבת המסיבות', זאת שנלחצת מהתקופה של החגים, עם יום כיפור הנוראי באמצע, כל ארוחות החג האלה והמפגשים המשפחתיים", אומרת ורד בת 32, גרושה ואם לשניים מרמת השרון.
"מאז שיצאתי בשאלה, הריחוק מהמשפחה ומהבית הכי קשה לי בחגים ובעיקר בחודש תשרי", מספר ינקי (27), שגדל בשכונת גאולה וחי כיום בתל אביב.

עבור ארז (68), חבר קיבוץ בצפון הארץ, המועקה העיקרית קשורה בזיכרונות כואבים מקרבות הבלימה בסיני. "הפצע כביכול מגליד עם השנים, אבל משהו בו נפתח שוב כל שנה מחדש לקראת יום כיפור", הוא משתף.
ורד, ינקי וארז הם רק שלושה מבין ישראלים רבים, שעבורם חודש החגים הוא לא בדיוק "חג שמח". הם לא חווים אותו כתחושה חגיגית של התחלה חדשה, חופש מהעבודה וזמן איכות עם המשפחה, אלא כתקופה שמטלטלת אותם בין אי שקט פנימי לבין התגברות של תחושות דחק, חרדה ואף דיכאון של ממש.

אנחנו והימים הנוראים

"ימים נוראים" – זהו הכינוי שהעניקה היהדות לתקופת הסליחות של חודש אלול, וגם לימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. זוהי תקופה של חשבון נפש, של מבט פנימה, של סליחה ושל כוונה, שמלווה את העם היהודי מקדמת דנא. אבל ימים נוראים, במשמעות הפשוטה שלהם, אינם רק מושג ביהדות. עבור רבים מאיתנו, ימים נוראים מאפיינים את השנה כולה או חלקים רחבים ממנה. הם משקפים מציאות חיים של דיכאון, חרדות, בעיות רגשיות, סטרס ותחושת בדידות. לעתים אנו מצליחים להתגבר על כך ולהמשיך קדימה – אבל לא פעם, התחושות הללו באמת מתגברות בימים שלפני חגים ובמהלכם. במקרים רבים, הן מאפיינות בעיקר את תקופות החגים המשמעותיות, הלא הן פסח וחגי תשרי.

"אל תתבייש, היה עצוב. אל תצטער, אם תצטער: זאת היא עונה כזאת, חבוב, זה רק הסתיו וזה עובר", שר אריק איינשטיין את מילותיו הנפלאות של יחיאל מוהר. ואכן, פעמי הסתיו הראשונים מעוררים לעתים את התחושות הראשונות של דכדוך החורף, בקרב אלו הסובלים מכך. אבל זה לא רק הסתיו, שכבר אפשר להריח באוויר: מהימים האחרונים שלפני ראש השנה ועד לשמחת תורה, שגרת החיים הרגילה נשברת. המפגשים המשפחתיים מתקרבים, מה שיוצר לעיתים תחושת לחץ ואף חרדה. יש ימי חופש רבים וזמן פנוי, שמאפשר לתחושות השליליות לצוף יותר מאשר בשגרת היום והעבודה הרגילה.

"מניסיוננו כמטפלים, רבים רוצים לגשת לטיפול, אך משהו משתק אותם: הפחד מעצם הטיפול, מהאנרגיות שיש להשקיע בכך, מהחשיפה, לעתים מהעלויות הכרוכות בכך – ובעיקר מהכאב שעלול לצוף ולחייב אותנו להתמודד מולו", אומרת מיכל דויד, פסיכולוגית שיקומית, פסיכותרפיסטית מומחית ומדריכה, וחברת מיזם "טנא". "לפעמים נדמה שקל יותר להדחיק ולטאטא מתחת לשטיח, רק שאז, הבעיות לא נעלמות באמת: הן יחזרו, ואולי ביתר שאת", מציינת מיכל, "תחילתה של שנה חדשה היא זמן מתאים לנסות להתחיל מחדש גם בהתייחסות לנפש שלנו. לא במקרה, חודש אלול ותקופת החגים הם תקופה של חשבון נפש ביהדות. אני מאמינה שזהו גם הזמן המתאים להתגבר על המחסומים האלה ולתת לנפש את מה שהיא זקוקה לו, בלי לעשות יותר מדי חשבונות. להתחיל את השנה החדשה טוב יותר ונכון יותר עבור עצמנו, לבצע את ה'תשליך' הפרטי שלנו. בעזרת מטפל מתאים, הימים האלה ממש לא חייבים להיות נוראים, כי שנה טובה באמת מתחילה עמוק בפנים".

חג של פוסט טראומה

עבור רבים בעם היהודי, יום הכיפורים הוא אחד הימים המורכבים והקשים בשנה. גם אלו שאינם מגדירים עצמם כשומרי מצוות, נוטים להתייחס ליום מיוחד זה כיום של מחשבה והתכנסות פנימה, עשיית חשבון נפש פרטי ותחילתו של דף חדש במובנים אישיים שונים. מזה 46 שנה, שליום הקדוש הזה מתחברת משמעות קשה נוספת מבחינתם של מיליוני ישראלים, שחוו את מלחמת 1973 ואת מוראותיה כחיילים או כאזרחים. "יום כיפור הוא טריגר משמעותי בתחושות של עצב ודיכאון שלא פעם מתחזקות בתקופה זו", מציינת מיכל דויד, "זהו מועד שמזמן לנו מנעד רחב ביותר של פניות לעזרה, החל מ'הצפה' פנימית הקשורה בצורך בסליחה ובכפרה על דברים שנעשו, וכלה ב'פלאשבקים' ממלחמת יום הכיפורים שמטופלים כפוסט טראומה בדרגות השונות. על אלה וגם על אלה ניתן להקל בעזרת פנייה לאיש מקצוע מוסמך". חודש החגים מסתיים עם חג הסוכות, שגם לו יש משמעויות מעניינות הנוגעות לנפש האדם. אחד העקרונות המאפיינים את חג הסוכות ואת מצוות הישיבה בסוכה, הוא הארעיות. הישיבה בסוכה, בהיותה בית זמני עם סכך במקום גג, נועדה להחזיר אותנו לתחושת הארעיות של חיי הנדודים. בכך, היא באה להזכיר לנו למשך שבוע ימים בשנה את משמעותו של בית קבוע ויציב – ויחד עם זאת, את ההבנה הלא קלה שהכול בן חלוף.

"עבור רובנו, יש משהו מלחיץ במילה ארעיות – ברעיון שהכול זמני, ששום דבר אינו קבוע, כי הרי כולנו מחפשים יציבות וביטחון", אומרת ענבל רולר, פסיכולוגית קלינית וחברת מיזם "טנא", "עם זאת, לארעיות יש משמעויות עמוקות מעבר לתחושה השטחית של אי יציבות. לפי הבודהיזם, למשל, הארעיות היא אחד ממאפייני המציאות העיקריים, ומשמעותה היא השתנות תמידית של המציאות. תחושת הקביעות היא רק אשליה, אנחנו משתנים כל העת וגם המציאות שסביבנו משתנה ללא הפסק".

להבין שהכול בן חלוף

תפיסה דומה, לפיה דבר אינו קבוע מלבד ההשתנות, הציג הפילוסוף היווני הרקליטוס במילותיו הידועות "הכל זורם". "אינך יכול להיכנס לאותו נהר פעמיים", אמר הרקליטוס, "כי זה לא יהיה אותו האדם ולא אותו הנהר".
וילפרד ביון, הפסיכואנליסט והפסיכיאטר הבריטי הידוע, המשיך את הרעיון הזה כשדיבר על החוויה הטיפולית. ביון טען, שאם אנו מזהים את המטופל הנכנס אלינו לקליניקה, כנראה שאנו פוגשים את האדם הלא נכון – כי מי שהגיע זה עתה הוא אדם אחר ממי שיצא מדלת חדר הטיפולים שלנו לפני שבוע.

מיכל דויד וענבל רולר מסכימות עם הרעיון הזה. "ההבנה שהכול ארעי, משתנה וחולף, כמו החיים עצמם, אינה קלה לבני האנוש. זו אינה הבנה אינטואיטיבית. אנו נוטים לחשוב שלכל דבר בעולם הזה יש קיום קבוע בפני עצמו, ומדחיקים את הזמן החולף כחלק ממנגנון ההישרדות הטבעי שלנו. ההבנה ששינוי מתחולל בכל רגע ורגע, דורשת רמה גבוהה של תודעה".

חג הסוכות, אם כן, הוא גם שיעור בתודעה: פעם בשנה, הוא מלמד אותנו את משמעותה של ארעיות. תורמת לכך מצווה נוספת של חג הסוכות, והיא האירוח – לקבל אושפיזין בסוכה. גם אורח הוא ארעי וחולף, וגם מצווה זו מתחברת לממד הארעיות, כי הרי כולנו עוברי אורח בעולם הזה.

האם זהו מסר מדכא ומעציב? "נהפוך הוא", אומרת ענבל רולר. "מכיוון שהכול זורם ומשתנה, ולבסוף ייעלם, ובגלל שהכול בן חלוף, חשוב שנחיה במגע קרוב ככל הניתן אל הטוב והיפה והמשמח ממה שמזמנים לנו החיים. ההבנה הזאת היא מפתח לחיים מתוך אהבה – חיים של עשייה, של אושר ושל משמעות".

כל הזכויות שמורות ל"טנא"